קיטל

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרבי במוצאי יום הכיפורים לבוש בקיטל

קיטל ("גלימה" ביידיש) הוא בגד עליון כמין סירטוק בצבע לבן שהמנהג ללובשו ביום הכיפורים, וכן חתן לובשו בעת חופתו.

יש הנוהגים ללובשו גם בליל הסדר ובראש השנה, אך אין זה מנהג חב"ד.

פרטי המנהג

טעם לבישת הקיטל

טעם המנהג בלבישת קיטל לבן ביום הכיפורים הוא כדי להידמות למלאכי השרת שנקיים מן החטא, כמו שמסמל הצבע הלבן. מאותה סיבה גם נהוג להתעטף בטלית אף בליל יום הכיפורים. טעם נוסף בלבישת הקיטל, הוא כדי להכניע את לב האדם לעשות תשובה שלימה, משום שהקיטל מזכיר את יום המיתה בהיותו דומה לתכריכי המת.

טעם נוסף הוא שהקיטל נועד למשוך חסד ורחמים על האדם.

מנהגים

מנהג חב"ד שאת הקיטל לובשים פעם אחת בשנה בלבד, ולכן חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש את הקיטל לחופה, אינו לובשו ביום הכיפורים.

אבל בשנת האבלות - ילבשנו.

בהיות הקיטל בגד שמיועד לתפילה, כמו טלית, אין להיכנס איתו לבית הכסא.

זמני לבישת הקיטל

כאמור, את הקיטל לובשים אנשים נשואים בתפילות יום הכיפורים.

חתן לובש קיטל בעת חופתו, כשאת הקיטל נוהגים לכסות בבגד עליון.

למנהג חב"ד, אין לובשים קיטל בליל הסדר.

אך אם אדם אבל, מותר לו ללבוש קיטל משום שהקיטל הוא בגד מתים, ולובשים אותו בכדי של תזוח דעתו ויהיה שמח בשמחת החג.

למנהג חב"ד, אין לובשים קיטל בראש השנה.

הקיטל אצל רבותינו נשיאינו

אדמו"ר הצמח צדק היה ידוע כלובש קיטל לבן שקיבלו סביו, אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הצמח צדק היה לובש אותו בשבת ויום טוב.

אצל הרבי

הרבי נהג ללבוש ביום הכיפורים קיטל לבן העשוי מחולצה של אדמו"ר המהר"ש. על הקיטל רקומים באותיות לועזיות "SS" - ראשי תיבות של שמו ושם משפחתו של אדמו"ר המהר"ש.

מתחת לקיטל לבש סירטוק ומעליו את הגארטל.

כמה ימים לפני חתונתו של הרבי ר' לוי יצחק שניאורסון כתב לו: "תחת החופה תלבוש... סירטוק של משי (שמסתמא תפרת לך, כאשר בקשתיך)... ואחר הנשואין תתפלל כל התפילות (וכן ברכות השחר) באבנט".

החסיד ר' אליהו חיים אלטהויז שהה אז עם החתן, בתור שומר – כל היום שלפני החתונה, ותיאר את מאורעות היום במכתבו לאנ"ש ברוסיה, ובין השאר כותב: "הוא הכין את עצמו במלבושי כבוד והדר, ומה מאד שמחתי בראותי עליו קאפאטע של משי, ואבנט חגור עליו... בדרך הילוכם עם החתן, נכנס רבינו הק' שליט"א ביחידות עם החתן להחדר הקטן אשר סמוך הוא למקום מושבה של הכלה, להלבישו בכבודו בעצמו את הקיטל הקדוש הנעשה מחלוקו של רבנו הגדול נבג"מ זי"ע זצלה"ה, ולחגור אותו באבנט של משי אשר הכין עבורו, והעיקר לברכו ברכת אבות לבנים שקודם החופה".

הרא"ח אלטהויז לא היה אתם עמם בתוך החדר, בעת לבישת הקיטל והאבנט של משי, ולא ידע לספר על תוכן ברכת אבות לבנים שבירכו אדמו"ר הריי"צ.

אמנם אחרי החתונה סיפר על כך הרבי, במכתב אל אביו רבי לוי יצחק; אלא שמרוב ענוותנותו לא פירט די צרכו, רק זאת: שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש וכו' וכו'.

אביו רבי לוי יצחק חפץ מאד לדעת את פרטי הדברים, וכתב לו: "קצרת במקום שאמרו להאריך, חפצי לידע מה היו הדברים בפרט כשאמר שיכול הוא לאמר את בתי נתתי לאיש, וסיימת וכו' וכו', הכל לטוב, הפירוש של וכו' וכו' איני יודע, ותודיעני הדברים כמות שהן, ואין בזה כלל משום גאוה לפניך, הלא לא אתה אמרתם, חפצי לידע מזה בפרטיות".

מענה הרבי לשאלה לא הגיע לידינו. אמנם מסופר בספר 'ימי מלך': בעיצומו של המעמד הכריז כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ברבים: "את בתי נתתי לאיש", "את בתי נתתי לאיש, הוא בקי בבבלי ובירושלמי, יודע ראשונים ואחרונים ועוד ועוד, בשעה ארבע לפנות בוקר אינו יושן לעולם, או שעדיין לא הלך לישון או שכבר עמד משינתו".

ראו גם

• סירטוק
• גרטל
• טלית
• יום הכיפורים