משתמש:דער חב"דסקער/מלחמת קוריאה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

רקע

בי' תמוז בשנת תש"י פלשה קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית בתמיכת סין וברית המועצות. כעבור עשרה ימים, בכ' תמוז יצאו צבאות הקואליציה של בעלות הברית וארה"ב להגן על קוריאה הדרומית. בהמשך הצטרפה גם סין הקומוניסטית למלחמה מול בעלות הברית עם יותר ממיליון חיילים. המלחמה ערכה 3 שנים תש"י –תשי"ג (1953-1950) וגבתה את חייהם של 5.2 מיליון איש בגלל התנגשות המעצמות (סין וקוריאה הצפונית קיבלו סיוע מברית המועצות) והנשק הגרעיני שכבר היה בשימוש, היה חשש כבד שהמלחמה תהפוך למלחמת עולם שלישית ותתפשט גם לאירופה וארה"ב.

נבואת הרבי

אך הרבי מלך המשיח ניבא אז, שהמלחמה בקוריאה לא תגיע למערב.

כשבועיים לאחר שפרצה המלחמה בשבת פרשת פנחס, בכ"ג תמוז תש"י אמר הרבי:

"דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהכוונה בהם היתה להבהיר ולהורות בנוגע לזמן שלאח"ז , לא נאמרו בפירוש, וטעם הדבר – כמ"ש במשה "בכל ביתי נאמן הוא", ומבואר בספרים (דלכאורה, מה שייך נאמנות כשלא שייך ליקח שם איזה דבר) שהנאמנות מתבטאת בכך שלא כל מה שרואים מגלים. ישנו סיפור אודות המגיד כמדומה [אף שלא ראיתי סיפור זה בספרי חב"ד, הרי, ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון-דא לתועלת לימוד ביראת-שמים], שפעם נכנס אליו א' התלמידים להיפרד ממנו קודם נסיעתו לביתו, והמגיד אמר להחברייא שיעכבוהו מנסיעתו, וניסו לעכבו, וכשלא הועיל, סיפרו לו שעושים זאת ע"פ הוראת המגיד עצמו. החסיד לא הי' יכול להאמין, כיון שהמגיד בעצמו נפרד ממנו. לשאול אצל המגיד לא רצה, ולכן החליט להכנס עוד הפעם כדי להיפרד מהמגיד. המגיד נפרד ממנו עוה"פ, ובצאתו, הוא דחה אותם בתור חסיד... באמרו, רואים אתם שהמגיד נפרד ממני פעם נוספת. בינתיים חזר המגיד ואמר להחברייא עוה"פ שיעכבוהו מנסיעתו, ונכנס שוב אל המגיד להיפרד ממנו, ושוב עיכבוהו, וכן הי' כמה פעמים, עד שבסופו של דבר לא שמע אליהם ויצא לדרכו, ובבואו לביתו נעדר. נכנסו אח"כ להמגיד ושאלוהו, כיון שידע כו', למה לא אמר לו בפירוש שלא יסע? והמענה לזה – "בכל ביתי נאמן הוא", לא כל דבר מותר לגלות. עניני עתידות פעם שאל מישהו על כך שב"הקריאה והקדושה" כתב הרבי עניני עתידות – למה כתב ברמז ולא בגלוי, ולמה לאחרי משך זמן הפסיק לומר עתידות".