שבע מלכין קדמאין
שבע מלכין קדמאין הם שבע המלכים הקדומים, מלכי אדום שמלכו לפני תחילתה של מלכות ישראל, המנויים בפרשת וישלח, ועליהם נאמר "וימלוך . . וימת". תורת הקבלה מבארת כי שרשם של שבע מלכים אלו ב"סדר ההשתלשלות" של בריאת העולמות, הוא בשבעת המידות (ז' תחתונות) של עולם התוהו, שנפלו ונשברו בשבירת הכלים. על כך נאמר "וימלוך . . וימת" - המיתה רומזת לנפילתם בשבירת הכלים.
בנוסף לשבעת המלכים קיים המלך השמיני, הדר, המוזכר באותה פרשה מבלי שנאמר עליו "וימת". בקבלה, שרשו של מלך זה הוא ביסוד דא"ק, וממנו מאירה הארת שם מ"ה היוצאת ממצחא דא"ק - ההארה שעל ידה נפעל התיקון של שבירת הכלים. מלך זה הוא המתקן את שבירת שבע המלכים ולכן לא נאמר עליו "וימת"[1].
במקרא
שבע מלכין קדמאין הם שבע המלכים של אדום, שנמנו בפרשת וישלח - בחומש בראשית פרק ל"ו:
לא וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. לב וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר, וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה. לג וַיָּמָת בָּלַע, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה. לד וַיָּמָת יוֹבָב, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי. לה וַיָּמָת חֻשָׁם, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב, וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית. לו וַיָּמָת הֲדָד, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה. לז וַיָּמָת שַׂמְלָה, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר. לח וַיָּמָת שָׁאוּל, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר. לט וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב.
— בראשית לו, לא - לט
בקבלה
מבואר כי שבע מלכין קדמאין הם שבע המלכים של עולם התוהו, שקודם לעולם התיקון; ולכן נאמר כי הם "מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל" - כי ענין אדום הוא ענין עשיו, ששרשו בעולם התוהו, לעומת יעקב ששרשו בעולם התיקון. בעולם התוהו הייתה השבירה.
אלא שגם בעולם התוהו גופא - בספירות חכמה ובינה לא היתה השבירה. תחילת השבירה היא בספירת הדעת, שהיא מקור המידות - וזהו המלך הראשון, בלע בן בעור, שהוא ספירת הדעת של עולם התוהו, הספירה הראשונה שנשברה[2].
שבע המלכים הם בבחינת ז' תחתונות של עולם התוהו, ובכל אחד בהם נאמר "וימלך וימות", לפי שהספירות של עולם התוהו היו בתוקף ולא נתנו מקום לספירות האחרות, ולכן נפלו בבחינת שבירה. וענין המלך השמיני, הדר, הוא תחילת עולם התיקון - כיון שמלך הדר הוא המשכת שם מ"ה מיסוד דא"ק שעל ידה נעשה התיקון והברור, ולכן לא נאמר בו "וימת"[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי יעקב צמח, דרוש ז' מלכין קדמאין, בתוך "זוהר הרקיע" פרשת תרומה (קעא, ב ואילך)
- אדמו"ר הרש"ב, ד"ה פדה בשלום עזר"ת (סה"מ ע' פח ואילך)
הערות שוליים
- ↑ לקוטי תורה תזריע כ, ד. ובאריכות - סידור עם דא"ח שער המילה קלט, ד ואילך.
- ↑ ראה באריכות ד"ה פדה בשלום עזר"ת (סה"מ ע' פח ואילך). וראה באוצרות חיים שער הנקודים פרק ה ופרק ז (הובא בסה"מ עזר"ת שם), שלפעמים מבואר שהשבירה מתחילה בספירת החסד - תחילת המידות, כי השבירה בדעת בלועה בתוך המידות ואינה ניכרת בפני עצמה.
- ↑ בספר דברי הימים נאמר "וימת" גם לגבי המלך השמיני. ובדרוש ז' מלכין קדמאין שבזוהר הרקיע (הובא בסה"מ עזר"ת שם) ביאר, שדברי הימים הוא מהכתובים, שהם בבחינת מלכות, ולכן שם מדובר על מלכים דנוקבא - ושם נשבר גם המלך השמיני; אך בתורה מדובר על מלכים דדכורא - ושם המלך השמיני לא נשבר.