מעקה
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
רקע
תורה נאמר : "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:".
רוב פרטי הלכות מעקה מובאים בספרי:
כי תבנה בית חדש, אין לי אלא בונה לקח ירש ונתן לו במתנה מנין תלמוד לומר בית מכל מקום. לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית מנין לבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה. ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים? תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך. אם כן למה נאמר גג פרט לכבש בית לרבות היכל, גג פרט לאולם. חדש, רבי אומר משעת חדשו עשה לו מעקה. כמה הוא מעקה? מעגילו שלשה טפחים בית דורסו עשרה. ועשית מעקה לגגך, מצות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה. .... בית מיכן אמרו בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המעקה.
— ספרי כי תצא
פרטי המצווה
- חובת המעקה אינה אלא בבית שמשמש למגורים, ולא במחסנים, בתי-כנסת וכדומה. גג שאין בו שימוש - אינו חייב במעקה.
- גובה המעקה צריך להיות 10 טפחים לפחות (לשיטת הרב נאה זה 114 ס"מ ולכל הפחות 89 ס"מ), ועליו להיות חזק כדי שיישען עליו אדם כבד-משקל ולא ייפול.
- פסק הרמב"ם, והובא באחרונים, שהעושה מעקה מברך: "ברוך...אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה".
- כל מכשול שיש בו סכנה, כגון בור בחצר, יש לעשות לו מעקה סביב או כיסוי. וכן מי שיש בחצרו סולם רעוע או כלב, אפילו אינו נושך אלא נובח ועלול להפחיד בני-אדם - צריך לגדור בעדו, אלא-אם-כן הוא קשור היטב בכל שעה שבני-אדם סובבים בחוץ (אף אם נחוץ הכלב לשמירה).
- מצד איסור "ולא תשים דמים" ראוי להתקין מעקה (בלי ברכה) גם במדרגות שבבית ובמקומות הפטורים ממצוות מעקה, כל עוד אנשים מתהלכים בה. [1]
ברכת המעקה
נאמר בפרשתנו (כב,ח): "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך". זו מצוות-עשה, שכל מי שיש לו בית-דירה, שבני-אדם יכולים לעלות על גגו, חייב לעשות לגג מעקה חזק, בגובה של עשרה טפחים לפחות (לפי 'שיעורי תורה': לכתחילה 114 ס"מ, ולא פחות מ-89 ס"מ).
הרמב"ם פוסק שאין מברכים על קיום מצווה שנועדה למנוע סכנה. עם זה, באותו הפרק הוא פוסק לברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה". לפניו פסק כן בעל ה'שאילתות', בימי הגאונים, ואחריו הרשב"א ועוד. סיבת הדבר היא, כי אכן יש מצווה נפרדת למנוע מפגעים (נוספים – כגון כלב רע וסולם רעוע) ברשותנו, ככתוב בהמשך הפסוק "ולא תשים דמים בביתך", וזאת אפשר לעשות בכמה וכמה דרכים, אבל בעשיית מעקה לגג יש מצווה חיובית, לפתור את הבעיה דווקא על-ידי מעקה, ועל כך מברכים. וכן פסקו למעשה מכל העדות: רבי עקיבא איגר. ה'שדי חמד', הרבי מליובאוויטש, ה'מנחת יצחק' והרב מרדכי אליהו.
כך עושים זאת: לפני גמר בניית המעקה מברך בעל הבית ולאחר מכן הוא מסייע לאיש-המקצוע בהרכבת הקטע האחרון.
לעומת זה, פוסקים יחידים אומרים שאין לברך על עשיית מעקה: הרוקח והמאירי, וכן פסק הרב עובדיה יוסף. טעמם הוא, שהעיקר בזה הוא מניעת הסכנה. ויש מדייקים זאת ממה שהטור והשולחן-ערוך (וגם בעל התניא) בהלכות מעקה לא הזכירו ברכה כלל.
מקורות: ספרי עה"פ. רמב"ם פי"א מהל' ברכות ה"ד וה"ח. טושו"ע חו"מ סי' תכז, נו"כ, וערוך השלחן שם ס"י. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' שמירת גו"נ ס"א-ג ו'אמרי יעקב' שם. שו"ת: שאילתות פ' עקב. הרשב"א ח"ג סי' רפג. יביע אומר ח"ח או"ח סי' כב אות כו. מנחת יצחק ח"ו סי' קיב. ספרים: שדי חמד, אסיפת דינים, מע' ברכות סי' א אות טז. הערות הרב אליהו לקיצור שו"ע סי' קצ. שיעור מקווה עמ' קפג. אגרות-קודש כרך יב ס"ע קפח. לקוטי-שיחות (מתורגם ללה"ק) ח"ב עמ' 87, וח"ט עמ' 144 בהערה.
מעקה בחסידות
בשיחתו של הרבי , מסביר הרבי שעניין המעקה הוא אינו דווקא כפשוטו אלא סיבתו היא רוחנית. הגג מסמל את ענייני החול שאינם קשורים לתורה ומצוות ומשום כך יש חשש שהאדם שיתעסק בהם יפול , ולכן יש לשים מעקה שהוא גדר לענייני העולם שישמור עליו מליפול, והמעקה הינו ההוספה במעשה טוב.
- ↑ מפי הרב הרב יוסף ש. גינזבורג