ביטול
ביטול הוא מושג יסודי בעבודה ובהשכלה, שענינו העדר ענין הישות, והעדר תפיסת מקום.
חשיבות הביטול
בחסידות מובא במקומו רבים כי ההקדמה לקבלת התורה והמצוות, היה הביטול של בני ישראל בהכרזת 'נעשה ונשמע', כאשר הם ביטלו את שכלם ומציאותם,והתחייבו לבצע את כל אשר יצוו עליהם.
בתורת החסידות ניתן למושג זה עומק נוסף, כחלק מהשיטה הכללית של תורת החסידות להחדיר בתודעת האדם את המציאות האלוקית המוחלטת, וההכרה בכך שאין שום מציאות אמיתית מלבדו והכל בטל אליו.
אצל חסידים ראו את הגאווה והישות כדבר המאוס והאסור ביותר.
בחסידות מובא גם שכל ענין של צמיחה והתחדשות הוא על ידי ביטול דווקא, הן ריקבון הגרעין באדמה כהקדמה לצמיחת אילן חדש, הן ריקבון הזרע בגוף האשה[1].
אופן הביטול
הביטול נעשה על ידי הכרה והרגשה בענינים הגבוהים ממנו, עד שישותו אינה תופסת בעיניו מקום. ענינה הפנימי של ספירת החכמה הוא הביטול.
בכללות בביטול יש שתי דרגות: "ביטול היש" ו"ביטול במציאות". בכל דרגא מדרגות אלו, ישנם תתי מדרגות רבות.
ביטול היש
ביטול היש היא התבטלות של נברא לבורא, עד כדי הפיכת רצונו העצמי שיהיה כרצונו של הקב"ה, באופן שלמתבטל אין שום רצון משלו. דוגמה לכך היא ביטול האבות להקב"ה, שמהות ביטול זה היא כביטול המרכבה לרוכב, שבה נראה בבירור שלמרכבה אין שום דיעה אישית והיא כפופה לדעת הרוכב לגמרי; וכך גם אמר אברהם אבינו על עצמו ואני עפר ואפר, המורה על ביטול היש - "ונפשי כעפר לכל תהיה" - כעפר שהכל דורכים עליו, אם כי נשארת עדיין ישות מסוימת, שהיא מתבטלת כלפי הקב"ה - "יש מי שבטל".
ביטול במציאות
לעומת זאת ישנו הביטול במציאות, והיינו, שכלל אינו מציאות אפילו לא מציאות שבטלה, והוא כדגים שבים שכלל אינם נחשבים מציאות לעצמם[2]. והיא דרגת ביטולו של משה רבינו שאמר: "ונחנו מה" - ביטול גמור מכל וכל, שהוא כלל לא נמצא במציאות.
יין ושמן
בלשכת בית השמנים שבבית המקדש היו בה יין ושמן. על פי תורת החסידות זה רומז על צירוף עניני היין הרומז על שמחה ועבודה בהתפעלות והתלהבות, ושמן - עבודה בביטול ובחשאי, שזהו ענינו של שמן זית שנמשך אחר התפילה בביטול ואינו מהבהב. למרות שהיו בה יין ושמן היא נקראת לשכת בית שמניא, כי עיקר ההדגשה היא ענין הביטול[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- 'ביטול באתר צעירי אגודת חב"ד