אוהל אדמו"ר הריי"צ
האוהל הק' הוא המקום בו נטמנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע וכ"ק אדמו"ר, האוהל שוכן בבית העלמין "מונטיפיורי" שברובע קווינס בניו יורק .
האוהל
כ"ק אדמו"ר נהג לפקוד את המקום בקביעות בימים ראשון וחמישי בכל שבוע (ובשנים האחרונות לאחר שהחל מעמד חלוקת הדולרים, בימי שני וחמישי), בערבי ר"ח ובימי הההילולא של רבותינו נשיאינו, שם היה קורא כ"ק אדמו"ר את הפ"נים ורבים מהמכתבים שקיבל.
האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום, כמו כן נבנתה מעין מחיצה בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.
לפני ג' תמוז ה'תשנ"ד היה במקום חדר מיוחד ששימש את כ"ק אדמו"ר בעת ששהה במקום, החדר נשרף בחודש אדר שני ה'תשנ"ב.
לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר בג' תמוז ה'תשנ"ד, הוקם בסמיכות למקום מאהל גדול ובו בית כנסת ואיזור לכתיבת פ"נים, כמו כן, נפתחו במקום ישיבה, בית חב"ד, מקווה ו"חדר" המנוהלים ע"י ר' אבא רעפסון.
את המקום פוקדים רבבות יהודים, מרחבי העולם כולו, שרואים במקום ישועות.
מעלת ההשתטחות
במעלת ההשתטחות בקברי צדיקים, מבאר כ"ק אדמו"ר האמצעי בקונטרס ההשתטחות כי בהשתטחות בקברו של צדיק שאותו הכיר בחייו והיה מקושר אליו "מתקשרים בחינת היחידה שלו בבחינת היחידה של הצדיק", רבים למדו מדברים אלו, כי לההשתטחות מעלה כשל יחידות.
כ"ק אדמו"ר דיבר פעמים רבות על מעלתו של האוהל הק' וההשתטחות בו ומהם: בשיחת יו"ד שבט ה'תשי"ד ביאר הרבי את מעלת ההשתטחות באוהל ואמר כי למקום יש קדושה כמו בארץ ישראל. באותה שיחה אמר כ"ק אדמו"ר כי כאשר יודע היצר הרע כי באפשרותו של האדם להשתטח באוהל זה עצמו מחליש את תקפו כיון ש"יש לו פת בסלו". בא' השיחות אמר כ"ק אדמו"ר כי "האוהל של הרבי הוא בקו השמחה".
הרבי אמר כי אלו הכותבים לרבי ומניחים את המכתב באוהל מתוך התקשרות אמיתית ובאמונה כי הרבי קורא את המכתב הרי הרבי ימצא את הדרך לענות להם.
הרבי אמר לרב שלמה גורן, כי, האוהל הוא כמו חלק מ770, כמו כן, אמר הרבי לרב גורן, כי אחת הסיבות שהוא אינו עולה לארץ, היא מאחר והוא מעוניין לפקוד את האוהל הק'.
מנהגי ההשתטחות
את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.
א: באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.
ב: נהוג שלא ללבוש נעלי עור בעת השהות באוהל.
ג: אלו שזכו לראות את הרבי בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).
ד: נהוג לקרוע את המכתב או הפ"נ ולהניחו על הציון.
ה: אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל, אך שותים (בדווקא).