השל"ה
ערך זה עוסק במחבר ספר 'שני לוחות הברית' (השל"ה). אם התכוונתם לפירוש אחר, ראו ישעיהו הורביץ (פירושונים).
רבי ישעיה הלוי הורוביץ הידוע בכינוי השל"ה הקדוש, (ה'שי"ח - ה'ש"צ). ספרו "השל"ה" הינו מספרי היסוד של תנועת החסידות.
תולדותיו
נולד בפראג בשנת ה'שי"ח (1558) לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד הרמ"א, וחיבר את הספר "חסד לאברהם".
עוד מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) ורבי מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.
לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים בפולין, ליטא, גליציה, אוסטריה וגרמניה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נישא לחיה (בתו של ר' אברהם מויל).
לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו הרבנית חיה נפטרה בשנת ה'ש"פ , ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתה טרח ואסף כספים עוד קודם לכן, וכן לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי.
השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חאלב שבסוריה לירושלים, בשנת ה'שפ"א, ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל"ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה ופנימיות התורה שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית" בארץ ישראל ערך השל"ה את סידורו המפורסם "שער השמים". הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיהו עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן בגלל שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב "וזה שער השמים". כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל השלים את חיבורו הענקי "שני לוחות הברית", שנכתב כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם.[1] לפני הסתלקותו צווה השל"ה שלא יספידוהו. נפטר בי"א ניסן לשנת ה'ש"צ ומקום מנוחתו בטבריה (ליד קברו של הרמב"ם).
במשנת חסידות חב"ד
אדמו"ר הזקן בשנות צעירותו, למד תדיר את ספרי השל"ה והתנהג לפי מנהגי השל"ה, וכן התפלל בסידור של השל"ה.[2] וכיוון את הכוונות של השל"ה.
בעקבות זאת הגדיר אדמו"ר הרש"ב את אדה"ז בתואר "של"ה - יוד" (איש - של"ה.)
המנהג החב"די להמתין לאחר חלבי במשך שעה, הוא על פי מנהגי השל"ה.
בשער ספר התניא כותב אדמו"ר הזקן כי הוא נכתב מפי ספרים וסופרים. מקובל בפי חסידים כי במילה "ספרים" התכווין אדה"ז לספרי המהר"ל והשל"ה.
הרבי אמר, כי אדמו"ר הריי"צ לא הקפיד לומר "השל"ה הקדוש",[3] אולם הרבי עצמו אכן השתמש בביטוי 'השל"ה הקדוש'.[4]
ציטוטים
כתב השל"ה (יג,א) "שמי שאינו יכול ללמוד יאמר את שמות החומשים והפרשיות, ספרי תנ"ך ומסכתות הש"ס". אבל תורת חסידות חב"ד פעלה – אומר הרבי – שלא מסתפקים באמירת אותיות, על-דרך השבעת שמות, אלא יש צורך ב"יחוד נפלא" בין השכל של הפשוט שבפשוטים עם רזין דרזין דאורייתא
— תורת מנחם כרך טו עמ' 270
בשיחות הרבי מוזכרים יסודות רבים על פרשיות השבוע. אחת מהן היא שגם שם של פרשה הוא בדיוק![5]. "המועדים של כל השנה כו' בכולן יש שייכות לאותן הפרשות שחלות בהן"[6]. "אדם" מלשון "אדמה לעליון"[7] "התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים", ועוד.
מאז החל הרבי את דרכו ושיטתו הייחודית בפירוש רש"י (בתשכ"ה), ביסס זאת על דברי השל"ה – שבפירוש רש"י לתורה יש "עניינים מופלאים". עניין זה שב ונזכר בשיחות פעמים רבות.