התבודדות
התבודדות היא פעולה שאדם נוקט מיוזמתו בה הוא מבודד את עצמו משאר בני האדם לתקופה או לזמן מסויים.
קודם התגלות החסידות הייתה נפוצה מאוד בעולם היהודי תופעת הפרישות וההתבודדות כדרך חיים. יהודים שרצו לעבוד את ה' היו מתבודדים, מתנתקים מחברת בני אדם ופורשים מענייני העולם הזה.
בנוסף להתבודדות כדרך חיים, קיימת התבודדות במשך זמן מסויים במשך היום, המשמשת לצורך עשיית חשבון נפש או לצורך תפילה.
התבודדות כדרך חיים
מעלות ההתבודדות
אדמו"ר הריי"צ ביאר שלהתבודדות אכן יש מעלות רבות[1]: "היכולת להינזר מהעולם ולעשות הכול כדי להתנתק מכל ענייני העולם - היא ללא ספק מדרגה גדולה, וההולכים בדרך זו הם בעלי-מדרגה. על-ידי עבודה זו נעשים בעלי-צורה, כלומר, בעלי-נפש, במדרגה גבוהה ביותר".
וממשיך שעל ידי ההתבודדות "..מגיעים לדרגות הגבוהות ביותר של השכלה. חיים בעולם שכולו טוב - שמים וארץ, הרים ונהרות, אילנות ודשאים, בעלי כנף למיניהם... המתבודד האמיתי מתעלה על-ידי התבודדות במדרגות הגבוהות ביותר שבהשכלה. רעיונותיו משוטטים באין מפריע בעולמות העליונים ביותר.."
בספר הזכרונות של אדמו"ר הריי"צ הוא מתאר את העיירה ליובאוויטש בראשית שנות הקמתה: "ליובאוויטש הייתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה' ובריאתו"
החסיד ר' אברהם יוסף 'השותק' שאל פעם את רבי הלל מפאריטש מדוע הוא נוטל ידיו בנטלה בת שלוש ידיות. ענה לו ר' הלל שהכוונה בנטילת ידיים היא המשכת אור המוחין במידות. מים הם חכמה. ושמע מאדמו"ר האמצעי שתפיסת השכל בחכמה היא על ידי שלושה בתי יד: התבודדות עיון והתעכבות. והשראת החכמה בשכל היא בשלוש הגדרות: נקודה אור וחיות[2].
חסרונות ההתבודדות
אדמו"ר הריי"צ מבאר ש"אף כי גדולה היא מעלת ההתבודדות, יש בה חיסרון הגובר על כל המעלות הטובות שבה. החיסרון מתבטא בכך, שעל ידי ההתבודדות נעשים פרושים ומנותקים מהעולם .. אין זה מתאים כלל לכוונה העליונה שיש בירידת הנשמה בגוף ובבריאת העולם בכלל".
בהמשך הוא מסביר, שגם משה רבנו עמד בדרגות הגבוהות של התבודדות, כאשר היה רועה את צאן יתרו במדבר; אולם בשעה שראה את הגילוי האלוקי וביקש להתקרב, אמר לו הקב"ה: "של נעליך מעל רגליך". עכשיו מתחילה דרגה חדשה בעבודתו - מהתבודדות להתגלות. משה אינו רוצה להיפרד מההתבודדות והוא 'מתמקח' עם הקב"ה, עד שהקב"ה מגלה למשה את סוד הבירורים, שזו הכוונה העליונה של בריאת העולם.
ההתבודדות הנכונה
אדמו"ר הרש"ב היה כעשר שנים (לאחר הסתלקות אביו, אדמו"ר המהר"ש) בגדר של מתבודד. לאחר מכן אמר, כי בשנים הללו הגיע להכרה והרגשה עמוקות באמרתו של רבי שמשון מאוסטרופולי: "טובה הפרישות עם הבריות, והבדידות בתוך בני-אדם". דרך זו היא תכלית הכוונה שאליה שואפת החסידות[3].
במקום אחר[4] מוסבר מאמר זה כך: "פרישות והתבודדות אין משמעותן, כפי שסבור העולם, הינזרות מהעולם והתנתקות מחברת בני-אדם. המשמעות של פרישות והתבודדות היא לנצל כל דבר במובנו הנכון". וביתר הרחבה: "התבודדות פירושה - התבוננות פנימית חזקה של האדם על עצמו. כשהאדם מתבונן בעצמו ובוחן היכן הראש, היכן הלב והיכן הוא עצמו - זו התבודדות בתוך בני-אדם"[5].
התבודדות בשיחות הרבי
- האבות והשבטים לעומת יוסף הצדיק[6]:
"מבואר בכ"מ הטעם שהאבות והשבטים בחרו להיות רועי צאן, כי התעסקות זו — שאין בה טירדא (יתירה) ונמצאים במצב של התבודדות מעניני העולם — לא הפריעה אותם מלהיות במצב של דביקות תמידית באלקות; אבל יוסף שונה בעבודתו מהאבות ושאר השבטים, שגם בהיותו עסוק בעניני העולם, הן בבית פוטיפר כאשר הפקידו "על ביתו וכל יש לו נתן בידו", ועד"ז בבית הסוהר, שנתן בידו "את כל האסירים. . ואת כל אשר עושים שם הוא הי' עושה", וכ"ש כשנעשה משנה למלך וניהל כל עניני מצרים ("ועל פיך ישק כל עמי. . ובלעדיך לא ירים איש גו'") — כל הטירדות העצומות הללו לא בלבלו אותו ולא הטרידוהו והי' בתכלית הדביקות באלקות".
- בקיום מצוות עד דלא ידע בפורים[7]:
"שבפורים ניתן הכח לכאו"א מישראל... לקיים "שתי'" זו ולהגיע לדביקות כזו בסודות התורה המבטלת מציאותו, מבלי חשש שמעבודה זו יבוא לידי הנהגה של התבודדות ופרישות מן העולם, היפך הכוונה של "לשבת יצרה", אלא אדרבה, על ידי קיום חיוב זה ביום הפורים, יתוסף לו חיות בעבודת השם במשך כל השנה כולה, בעשיית דירה לו ית' בתחתונים — "נכנס בשלום ויצא בשלום".
התבודדות לצורך התבוננות או תפילה
התבודדות ביום ההולדת
בלוח היום יום[8] כותב הרבי: "ביום ההולדת, על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תקון ותשובה ישוב ויתקנם".
התבודדות לצורך תפילה
רבי נחמן מברסלב הפליא בתורתו ביותר במעלת ההתבודדות שבה האדם מתפלל תפילה אישית אל ה'. וזהו יסוד גדול ועיקרי אצל חסידי ברסלב במשך דורות.
בתורת חסידות חב"ד מודגש מאוד הצורך שליהודי יהיה קשר אישי עם הבורא, עד כדי שפיכת הנפש בתפילה באריכות שנמשכת כמה שעות, אצל חסידים ברמה גבוהה. גם חסידים ברמה רגילה מתבוננים בתכנים מתורת החסידות לפני התפילה המתמקדים בגדלות הבורא, ובענייני עבודת התפילה כמבואר בספר התניא באריכות. מדובר על ריכוז המחשבה והאישיות בקשר עם הבורא.
עם זאת, בחב"ד לא מקובל להתבודד במקומות מבודדים. כפתגם שמובא בשיחות אדמו"ר הריי"צ "טובה הפרישות עם הבריות, והבדידות בתוך בני אדם". כלומר, מי שרוצה להתבודד, יכול לעשות זאת בין בני אדם. כיון שההתבודדות באמת היא עניין נפשי פנימי המתחולל בנפש האדם.
התבודדות במקומות מבודדים מאדם, היא במובן מסוים בריחה מהמציאות, ומהצורך של האדם לרכז את עצמו עם עצמו ולהגיע בעבודתו הפנימית לשינוי הנפשי הפנימי.
עם זאת, חסיד שמרגיש שהתבודדות יכולה לעזור לו בעבודת ה', יכול להתבודד במקומות מבודדים לאחר התייעצות עם משפיע[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
- מעורב עם הבריות חב"ד אורג
הערות שוליים
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א, עמ' 270
- ↑ לקוטי דיבורים ח"א (בלה"ק) עמ' 189 ובהערה שם.
- ↑ לקוטי דיבורים חלק א' עמ' 288
- ↑ ספר השיחות תש"ג עמ' 191
- ↑ ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמ' 310-311
- ↑ לקוטי שיחות ח"ל עמ' 225
- ↑ לקוטי שיחות חל"א עמ' 183 (משיחות ש"פ שמיני וש"פ תזריע תשד"מ)
- ↑ היום יום י"א ניסן. והוא ממכתב י"ט תמוז ת"ש, אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמוד קו