השתדלות

על פי התורה על האדם לעשות מצידו השתדלות גשמית לפרנסתו, על אף שלא ההשתדלות מועילה, אלא הפרנסה היא רק מיד ה'.

בשעת עשיית ההשתדלות על האדם להאמין כי אין ההשתדלות מועילה או חסרונה מזיקה ח"ו, אלא פרנסתו היא מידו של השי"ת. ב. כאשר הוא אנוס מלעשות את חובת ההשתדלות, הרי מלבד הכלל הידוע ש"אונס רחמנא פטריה", נוסף כאן הראיה כי הוא פטור כאן מחובת ההשתדלות, שהרי אין הוא יכול לעשותה.

את הסיבה לכך שישנה חובת ההשתדלות מסביר אדמו"ר הצמח צדק בכך שהשפע יורד לעולם בדרך הטבע, ולכן צריך האדם להכין דרך על פי הטבע שתוכל הפרנסה לחול עליה. מלבד זאת, אם לא יעשה השתדלות, הגם שיכול הדבר להתרחש באופן ניסי, הוא יענש על כך שגזל את נפשו ולא העניק לגופו את צרכיה, וגם את יענש לו נס הוא יענש על כך שהטריח כיביכול כלפי מעלה לערוך לו נס, מלבד הכלל הידוע {{הערת שוליים1=מסכת שבת, לב, א.}} שמנכין לו מזכויותיו.

אם כי הרבי הסביר, כי כל זאת הוא רק בצדיקים שהעולם תופס אצלם מקום, אך צדיקים כאלו שהעולם - גם בעוסקם בו - אינו תופס אצלם מקום כלל, עליהם איו חובת ההשתדלות, שהרי ממילא מופשטים הם מהעולם.

מקורות

הרבי, אגרות קודש חלק ב' תש"ה, עמ' קפ.