כסיל העליון

כסיל העליון הוא כינוי למדרגה שאין בה איסור מצד עצמה, אך ממנה מגיעה נפילה גדולה. על דרגה זו נאמר בפסוק "לא יחפוץ כסיל בתבונה", והיא בחינת קליפת נוגה.

בספירות

כסיל העליון הוא בחינת נוגה של העולמות בריאה יצירה עשיה, והוא מה ש"נפל" בשבירת הכלים מספירת החכמה של עולם התוהו.

טעם הנפילה הוא כי בחינת חכמה דתוהו התגלתה מן המאציל בבחינת מציאות של "יש" ו"דבר" (להבדיל מהספירות של עולם האצילות שהן בבחינת "ביטול במציאות").

בחינה זו קשורה עם הסתלקות והתעלמות ספירת הבינה הקרויה "יובל" ו"עלמא דחירו", מכיון שכאשר מאירה הבינה לא שייכת יניקת החיצונים. רק כאשר נעלמת הבינה ומאירים בהתגלות רק המידות, יכולים להסתעף ענינים שליליים ומידות לא טובות; ולכך רומז הפסוק "לא יחפוץ כסיל בתבונה (בינה), כי אם בהתגלות לבו (מידות)".

בעבודת השם

אדם שנעשה "מרכבה לכסיל העליון", הוא אדם שיש לו הרגשת חשיבות עצמית. איש שהוא "חכם בעיניו" (אף כשזה נכון), בסופו של דבר "מתפשטת" הרגשת החשיבות לא רק לחכמתו אלא גם לשאר ענייניו וצרכיו, ועד שצרכיו האישיים חשובים לו יותר מכל דבר אחר, ומזה מסתעף שיכול לזלזל בכל דבר, ואפילו בקב"ה, ועד שבסופו של דבר יכול הדבר לגרור אפילו שידבר באמצע התפילה.

אדמו"ר הזקן ממשיל זאת לאדם פשוט שיש לו הזדמנות להיפגש עם המלך, ובמקום לנצל את ההזדמנות הנדירה הוא מתעסק בצרכי עצמו, ובכך הוא למעשה מראה שהמפגש עם המלך לא חשוב לו, ויותר חשוב לו להתעסק עם הצרכים האישיים שלו.