שושנה
שושנה הוא שמו של פרח המופיע במקומות רבים בתנ"ך, ומשמש כאלגוריה לכנסת ישראל וטמונים בו רמזים וסודות רבים.
זיהוי הצמח
אודות הזיהוי של צמח השושנה, לאיזה פרח כוונת הפסוקים, יש מחלוקת בין גדולי ישראל כאשר לפי פרטים שונים המוזכרים בפסוק ניתן לזהות את הצמח עם הורד, שושן צחוק, שושנת מים, שושנת העמקים, אירוס, סיגל ריחני, ועוד. לדעת חלק מהמפרשים, השם שושנה הוא שם כולל לפרחים עם עלי כותרת רבים, ולא זיהוי של צמח ספציפי דווקא.
כמשל לעם ישראל
בפתיחת ספר הזוהר מובאת הדרשה של רבי חזקיה על הפסוק בשיר השירים פרק ב' "כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות", שהשושנה היא כנסת ישראל.
מספר העלים של השושנה
הזוהר מדייק שכמו שלשושנה יש 13 עלים, כך גם לכנסת ישראל יש י"ג מידות הרחמים שמקיפים אותה מכל צדדיה.
דבר זה רמוז כבר בסיפור הבריאה שבתחילת ספר בראשית, שבין הפעם הראשונה שמופיע שם אלוקים לפעם השניה, יש הפרש של י"ג תיבות[1]
הזוהר ממשיך ומפרט, שלשושנה יש חמש 'עלים תקיפים' שהם בדומה לכוס של ברכה שצריך להחזיק אותה על חמש אצבעות דווקא והם אלו שמחזיקים את הברכה, וגם מספר עלים זה רמוז בפרשת הבריאה, כאשר בין הפעם השניה לפעם השלישית שמופיע שם אלוקים, יש הפרש של חמש תיבות[2]
בחסידות מבואר שחמשת העלים עליהם מדובר בזוהר, הם כנגד ה' גבורות וה' חסדים[3].
ענין זה מקביל גם לים של שלמה שהיה עשוי מי"ב בקר ויחד עם הים שעליו מלמעלה הוא בחינת י""ג מידות הרחמים דאריך שבעולם הבריאה[4].
צבע השושנה
בשושנה יש "סומק וחיוור", כלומר שהיא כוללת בתוכה גם את הצבע האדום וגם את הצבע הלבן, והדבר רומז לכנסת ישראל שיש בה גם דין וגם רחמים[5].
בחסידות מבואר שהצבע של השושנה הוא אדום, אך על ידי האש היא הופכת לצבע לבן, והדבר רומז לגלות השכינה, שעל ידי הגלות בני ישראל שנמשלים לשושנה מתחטאים ומתנקים והחטאים ה'אדומים' שלהם מתלבנים ונמחלים, כמו שכתוב "אם יהיו חטאיכם כשנים" (מלשון צבע השני, אדום עז) "כשלג ילבינו"[6].
(וראו לקמן בפיסקה 'העיר שושן' אופן נוסף בשינוי צבעי השושנה).
עניינים נוספים בשושנה
כמשל לשכינה
בספרי קבלה מבואר באופן אחר, שהשושנה היא ספירת המלכות, שמשתנה מדין לרחמים ומרחמים לדין, וכמו שדוד המלך היה אכזרי לאומות העולם ורחמני לבני ישראל, וכאשר היא מקבלת הגבורות נקראת שושנה, וכאשר מקבלת החסדים נקראת 'גינת ורדים'.
בפרטיות יותר, יש בחינת 'שושנה עילאה' שזו בחינת מלכות דאצילות, בחינת לאה, ו'שושנה תתאה' היא המלכות כפי שנשפלת בעולמות בי"ע, בחינת רחל, ואסתר היא גימטריא שושנה, ונאמר עליה כי 'לא ביקשה דבר' היות ובחינת מלכות דאצילות גם כפי שנשפלת למטה, היא נעלית מההשפעה שעל ידי המלאכים[4].
הצדיקים
המדרש בשיר השירים מבאר שבאופן פרטי ה'שושנים' רומזים לצדיקים דווקא, שליבן רק כשושנה, וכן מלשון שינון, "ששונים" ולומדים[7], ובחסידות מבואר ששתי הפירושים קשורים זה בזה כי על ידי ששונים נעשה ליבן רך[8].
בחודש אלול
ידוע הרמז ש'אלול' הוא ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי' שבחודש זה מאירים י"ג מידות הרחמים, כפי שרמוז בהמשך הפסוק "הרועה בשושנים", שיש בהם י"ג עלים.
באופן פרטי יותר, נאמר בפסוק 'שושנים' לשון רבים היות שיש ב' בחינות שושנה, בחודש אלול מאירים י"ג מידות הרחמים של שושנה תתאה, שהיא בחינת הרחמנות על מי שחסר לו, ואילו בעשרת ימי תשובה מאירים י"ג מידות הרחמים של 'שושנה עילאה', בחינת תשובה עילאה שאינה על השלמת החיסרון בלבד, אלא עליה מצד עצמה[9].
העיר שושן
| ערך מורחב – פורים דמוקפין |
השם 'שושן' הוא מלשון שושנה, כשם שהשושנה נותנת ריחה כאשר הקוצים הסובבים אותה דוקרים אותה, כך על ידי קושי השיעבוד מגלה הדבר כוחות נעלמים ביהודים.
הרבי מבאר[10] על יסוד המבואר בתורה אור[11] ש"שושן" הוא "מלשון שושן עמק איומה[12], שהיא בחינת כשושנה בין החוחים[13].
הצבע העצמי של השושנה הוא אדום, אך על ידי האש, אש רוחנית של קדושה, אש דאהבת ה', ששורפת ומכלה את האש דאהבה זרה של דברים גשמיים - מתלבנת, - שהוא ענין גילוי בחינת החסדים, ברוחניות וגם בגשמיות. והיינו שעל ידי גלות מדי נתבררו נשמות ישראל.
הכינוי בו היא נקראת, "איומה", היא מלשון תוקף להגן עליהם מפני החיצונים. ולא רק "חיצונים" כפשוטו, אלא גם ענינים כאלה שלפי-ערך מעמדו ומצבו ה"ה בבחינת "חוחים". גם במעמד ומצב זה ישנה הנתינת כח דפורים שענינו "עד דלא ידע", למעלה מטעם ודעת. שהרי על פי טעם ודעת אי-אפשר שלא להתפעל מה"בוץ" שבו נמצא הוא והסביבה כולה, כי אם, על ידי היציאה ממציאותו וההתעלות לדרגא שלמעלה מטעם ודעת.
קישורים חיצוניים
- ספר הליקוטים - ערך 'שושנה', כרך האות שי"ן עמוד קצו (200)
הערות שוליים
- ↑ "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱ-לֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם".
- ↑ "וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם: וַיֹּ֥אמֶר אֱ-לֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר"׃ (וכך גם בין הפעם השלישית לרביעית: "וַיַּ֧רְא אֱ-לֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱ-לֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ").
- ↑ אור התורה דרושים לראש השנה א'רצא, ראה תשצז.
- ↑ 4.0 4.1 אור התורה ראה עמוד תת'א.
- ↑ פתיחת ספר הזוהר.
- ↑ אור התורה לך לך, פד.
- ↑ מדרש רבה שיר השירים ד, ה.
- ↑ לקוטי תורה פרשת אמור, ביאור על פסוק והניף הכהן אותם פרק ב.
- ↑ אור התורה שיר השירים תקמז.
- ↑ תורת מנחם תשי"א חלק א' עמ' 323.
- ↑ הוספות מגילת אסתר בתחלתו (קטז, ג). וראה גם אוה"ת מגילת אסתר (הוצאת תש"נ) ע' רנה.
- ↑ נוסח הפיוט בתפילת מוסף דיוהכ"פ.
- ↑ שה"ש ב, ב.