מוגה

המילה "מוגה" כוונתה היא שיחה או מאמר שאמר הרבי שנכתבה על ידי המניחים כשלאחר מכן הרבי עבר על ההנחה והגיה אותה.

כמעט כל מאמריו ושיחותיו של הרבי הועלו על הכתב ע”י “מניחים” שונים, כאשר רק בחלק מן המקרים הגיה הרבי את הדברים לאחר מכן. אף הגהה זו פנים רבות לה: יש והיה מציין מספר הערות ותיקונים ומורה “להוציאו בסדרת בלתי מוגה”, כלומר, עדיין לא נשלמה ההגהה כרצונו הקדוש. ופעמים היה מגיה ושונה ואף משלש, ומאשר להדפיס את השיחה “מוגה”.

בשנים הראשונות לנשיאות הסתייג הרבי נחרצות מכך שה”הנחות” הבלתי-מוגהות יודפסו באופן רגיל. רק דבר שהוגה או נחתם ע”י הרבי אושר לדפוס (ואף זה לא היה חזון נפרץ). השיחות הבלתי מוגהות אישר הרבי להפיצם ב”קופיר”, כפי שהדבר נקרא אז, או במכונת-שכפול (”סטנסיל”) שעבדה על ספירט והדפיסה בצבע כחול. ה”הנחות” היו איפוא פרסום פנימי לחלוטין, והפצתם נעשתה מיד ליד במספר עותקים מצומצם ביותר.

החל משנת תשמ"ז החל הרבי להגיה באופן קבוע את רשימת ההנחות מההתוועדוית, ומכיוון שבמשך השנים היו שני גופים שעסקו בהנחה על הכתב של דברי הרבי, הלא הם ועד הנחות בלה"ק (בראשות הרה"ת דוד פלדמן) וועד הנחות התמימים (בראשות הרה"ת סימון יעקבסאן), לכן בתקופה שהחל להגיה את ההנחות באופן קבוע, הגיה גם את ההנחה שנערכה ע"י ועד הנחות בלה"ק וגם את ההנחה שנערכה ע"י ועד הנחות התמימים. בשלב מסוים הגיעו להסכם ביניהם שבכל שבוע יגיה הרבי שבוע א' את ההנחה של ועד הנחות בלה"ק ע"מ לפרסמה בעיתון כפר חב"ד בלה"ק, ושבוע א' את ההנחה של ועד הנחות התמימים ע"מ לפרסמה בעיתון אלגעמיינער זשרונאל באידיש.

כך נמשך הסדר עד תשנ"ב, וכל שיחות אלו התפרסמו בסדרה 'ספר השיחות תשמ"ז - תשנ"ב' (שמונה כרכים, בהוצאת הועד להפצת שיחות).