ספר דניאל
ספר דָּנִיֵּאל הוא אחד מהספרים בסדר כתובים[1] בתנ"ך, וכולל את נבואותיו של דניאל. הספר כתוב בלשון הקודש ובארמית.
תקופת הספר
ספר דניאל עוסק בתקופה שבין גלות יהויכין מלך יהודה בידי נבוכדנצר, שמונה עשרה שנים מכיבוש יהויקים לפני חורבן בית המקדש הראשון, ועד לימי דריווש השני מלך פרס ומדי, כלומר - תחילת ימי הבית השני. את הספר חיברו אנשי כנסת הגדולה בתחילת תקופת בית המקדש השני.
הספר מכיל התייחסות למאורעות היסטוריים הן מתקופתו של דניאל עצמו (בעיקר ביחס לנבוכדנצר) והן לנבואות העוסקות בשקיעת האימפריה הפרסית ועליית הממלכות היווניות.
מבנה הספר
ספר דניאל כולל 12 פרקים, והוא מחולק בכללות לשניים:
- פרקים א-ו - מספר על חיי דניאל ושלושת חבריו (חנניה, מישאל ועזריה) בממלכות בבל ופרס.
- פרקים ז-יב - נבואות דניאל.
איהו לא חזי מזלייהו חזי
על הפסוק בדניאל[2]: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא", נאמר בגמרא[3]: "וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות"? (מאחר שלא ראו - מדוע פחדו?) והתשובה בגמרא: "אף על גב דאינהו לא חזו מדי, מזלייהו חזי" (אף על פי שהם לא ראו אבל מזלם ראה). ופרש"י: מזלייהו - שר של כל אדם למעלה. והענין בזה, שכל אדם וכן כל נברא יש לו שורש רוחני למעלה הנקרא "מזל" שמשם "נוזל" ויורד כח וחיות אלקית לקיימו ולהחיותו. והמזל הוא גורם משפיע על תיפקודו.
הקץ בדניאל
| ערך מורחב – קץ הגלות |
בפרק יב[4] נזכר קץ הגלות[5], וישנה מחלוקת בראשונים מהו זמן הקץ בפירוש הפסוק. אך כל הזמנים המצוינים שם כבר עברו.