יחודא עילאה

הפניה ל:

• יחודא עילאה ויחודא תתאה

שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות

בתניא מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד המידות לבין האופן בו הם נראים מצד המלכות:

מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות' הנה 'חשיבות' יש להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל.

אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:

שילוב אדני בהוי'ה

שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.

היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים בתכלית. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר בעולם, הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות שמעל העולם.

שילוב הוי'ה באדני

האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא העולם – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע"י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.

בדרגות האדם

בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה.

בעבודת ה'

אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה הוא בחינת יחודא עילאה, ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו"ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'.

ראו גם

• אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)
• דעת עליון ודעת תחתון