רחמנות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־03:29, 8 באפריל 2010 מאת שלום (שיחה | תרומות) (דף חדש: רגש '''הרחמים''' הינו משלושת הסימנים המובהקים של כלל ישראל, שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. הרמב"ם<REF…)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רגש הרחמים הינו משלושת הסימנים המובהקים של כלל ישראל, שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

הרמב"ם[1] מקדים את הסימן "ביישנים" ל"רחמנים", שכן הסימן של רחמנות, מכיון שהדבר הגורם שהלב יתעורר ברחמים על הזולת הוא עצם טבע הרכות שבנפש — ביישנין.

ובעומק יותר: שלש המדות הן "סימנים" על נקודה אחת — שהיא נקודת מהותו של איש ישראל, ונקודה זו הוא ענין הביטול, שאינו מציאות לעצמו אלא כל ענינו הוא לשמש את קונו, וכמו שאמר אברהם אבינו</REF>בראשית יח, כז.</REF>"ואנכי עפר ואפר".

ולכן הקדים הרמב"ם מדת הבושה לפני הרחמנות והחסד — כי רגש הבושה (שמורה על טבע הרכות ושלילת העזות כו') מבטא את נקודת הביטול באופן גלוי, ולכן זהו הסימן הראשון והעיקרי של ישראל, ושלימות הסימן היא כאשר נקודת הביטול חודרת בכל מציאותו, עד שגם הרחמים והחסד שלו אינם מצד הגאוה אלא רק מצד הביטול, "ואנכי עפר ואפר". [2]

הערות שוליים

  1. הל' איסורי ביאה פי"ט הי"ז.
  2. לקוטי שיחות כרך ל, וירא שיחה א.