צוואה

צוואה היא שטר בו מצווה האדם על ההנהגה הקשורה אליו לאחר פטירתו. עיקרה של הצוואה בשנים קדמוניות היה אודות הנעשה ברכוש הירושה, ובהמשך התרחבה הצוואה להוראות כלליות של האדם, כגון בקשות אודות מקום הקבורה ואופנה, הדרכות רוחניות לצאצאים, ועוד.

צוואה בהלכה

מבחינה הלכתית, יש קושי בצוואת הירושה למי שאינו נמנה על היורשים על פי הלכה, אך אדם יכול להעניק את נכסיו במתנה לאנשים אחרים כשהדבר לא נעשה בלשון ירושה, ובתנאי שנעשה עבור כך קנין המועיל עוד בחייו של המוריש, כיון שאין דין קניין לאחר מיתה.

אף במקום שחוקי הירושה של המדינה אינם כדין ירושה של תורה, כתבו ראשונים שאדם לא יכול לקבל רכוש על פי צוואה אם לא נעשתה כדין תורה, ואין אומרים בזה דינא דמלכותא דינא, ומי שעושה כך - נחשב כגזלן.

הצוואה בה אדם נותן את נכסיו במתנה לאחרים כדי שלא יפלו לפני יורשיו, נקראת בגמרא ובפוסקים בשם "עבורי אחסנתא" [= העברת נחלה], וחז"ל הקפידו על מי שעושה כך: "הכותב את נכסיו לאחרים, והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו", כשבזה עצמו נחלקו הראשונים האם רק אין ראוי לעשות כך, אך מותר, ויש שצידדו שהדבר אסור ממש, והטעם שאין דעת חכמים נוחה הימנו הוא מכיון שעוקר נחלה של תורה הואיל והקפידה התורה על סדר הנחלות, אמרו חכמים שלא יעביר אדם את נחלתו מיורשיו לאחרים, ויש שכתבו הטעם כדי שלא להטיל קנאה, שעל ידי כך הוא מחרחר ריב בין בניו, ובין מי שנותן להם.

אודות מי שמשייר חלק מהירושה לבניו, או שמקדיש את נכסיו לצדקה ולא מעביר את הנחלה לאחרים - נחלקו הפוסקים האם גם הוא בכלל האיסור או שהדבר מותר.

הסגולה בכתיבת צוואה

הרבה מגדולי ישראל נהגו לכתוב צוואה, והרבה מהם עשו זאת כבר בצעירותם, על פי המופיע בספרים שזוהי סגולה לאריכות ימים.

הרבי עצמו אישר וקיים את המנהג במספר מכתבים, וציין כי כדי שיהיה לצוואה תוקף גם על פי חוקי המדינה, יש לעשות זאת באמצעות עורך דין, אך הסתייג מכתיבתה בגיל מוקדם מאוד, ובטח שלא קודם הנישואין.

צוואות מפורסמות צוואת השל"ה בארץ ישראל ערך השל"ה את סידורו המפורסם "שער השמים". הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיהו עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן בגלל שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב "וזה שער השמים". כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל השלים את חיבורו "שני לוחות הברית", שנכתב כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם.

שוסטרמן

קטע מצוואת הרב שימחוביץ

צוואתו של אליעזר דן סלונים, מוכתמת בדם בעקבות הפרעות

הצוואות, פסק הבית דין והפיצול

• 
  מכתב שכתב הצמח צדק לבנו, אדמו"ר המהר"ש בו כותב את רצונו שינהיג את עדת החסידים
• 
  הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין על הפסק דין שבו פסק לטובת אדמו"ר המהר"ש שהוא זה שימשיך את הצמח צדק בליובאוויטש (נתן לקרוא את נוסך הזכרון בחלונית למטה)

צוואות רבותינו נשיאינו

ערך מורחב – צוואת הרבי

אודות הבעל שם טוב מקובל במסורת חב"ד שלא ציווה כלל קודם פטירתו, אך יש את המסורת הידועה אודות הצוואה שציווה לו אביו קודם פטירתו: "בני! אל תירא מאף אחד ומשום דבר שבעולם רק מהקב"ה. אהוב כל יהודי בכל פנימיות לבבך ובלהט נשמתך, בלי הבדל, מי שיהיה ומה שיהיה".

המגיד ממעזריטש כתב צוואה קמרה.

ככל הידוע, אדמו"ר הזקן לא הותיר אחריו צוואה.

הצוואה וההסתלקות

הצמח צדק בתחילה כתב צוואה יחודית בה נכתב דרך מעניינת שרצה בתחילה כיצד ימשיכו את ההנהגה אחריו; שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, אך נתן משקל רב יותר למהרי"ל ולרבי מהר"ש שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש. אך לאחר מכן נכדו רבי שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו ואז הצמח צדק הרחיק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את אדמו"ר המהר"ש.

הצמח צדק אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש ש"פך השמן הרוחני שמסר הבעש"ט לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - הרבי האמצעי - ובכח זה משחתי אותך". כמו כן אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בתרכ"ו הוא השאיר כמה פתקים המיועד לחסידים באחד מהם כתב על אדמו"ר המהר"ש: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".

נוסח הזכרון שכתב הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין
"הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין".

בי"ג ניסן תרכ"ו הסתלק אדמו"ר הצמח צדק. כבר בימי השבעה, ביום הראשון של פסח, וביתר שאת לאחר שנגמר השבעה, החלו חסידי המהרי"ל לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק, כמו כן באו לליובאוויטש מחרחרי ריב והייתה מחלוקת עצומה בעניין יורשו העתידי של הצמח צדק. בבית רבי כתב מה קרה כשחזר המהרי"ל מקרמנצ'וג לליובאוויטש לשבת שבעה על אביו הצמח צדק: "ובבואו לביתו מצא העיר כמרקחה מתבערת המחלוקת שהתעוררה ולא יכלו להשקיטה בשום אופן".

במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים בליובאוויטש כל אחד במניין משלו, גם האח רבי יוסף יצחק, שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.

ראו גם

• דייתיקי

לקריאה נוספת

• מנחם ברונפמן, צוואה כהלכתה, שבועון כפר חב"ד גליון 1938 עמוד 45