שלום זאב קרוגליאק
הרב שלום זאב קרוגליאק (באידיש: וועלוועל, וברוסית ולודיה; כ"ט אלול תרע"ד – ג' אדר שני תשנ"ז) היה מאנשי קהילת חב"ד בטשקנט ומהפעילים להפצת היהדות בווינה שבאוסטריה.
תולדות חיים
נולד בכ"ט אלול תרע"ד בעיירה בוגוסלב, פלך קייב שבאוקראינה. לאביו הרב אהרן ולאמו מרת ציפורה בתו של הרב פנחס אוורבוך.
משפחתו של ר' שלום זאב לא הייתה חב"דית, אלא חסידי סדיגורא ובויאן. לאחר המהפכה הקומוניסטית, היגרה המשפחה למוסקבה בתקווה שהבולשביקים לא ימצאו את האב שכיהן במשרה רבנית. אולם זמן קצר לאחר הגיעם למוסקבה, נסע האב בחשמלית, וגוי אנטישמי דחף אותו החוצה בעת הנסיעה. רגליו נפגעו באורח קשה והוא נותר נכה לכל ימי חייו. בעקבות זאת נאלץ שלום-זאב ליטול על עצמו את פרנסת הבית. בגיל חמש-עשרה יצא לעבוד לראשונה. בהיותו במוסקבה החל להכיר מקרוב את חסידי חב"ד.
כשבגר, ביקש לרכוש לו מקצוע והוא פנה ללימודים באוניברסיטה. את לימודיו עשה במסגרת 'לימודי ערב' כדי שלא לחלל שבת.
במוסקבה היה אז ארגון חשאי בשם 'אחים', שמטרתו הייתה לסייע לתמימים שלמדו, והגשת סיוע גשמי למשפחות שראש המשפחה נאסר על ידי הקומוניסטים בגין היותו שומר מצוות. הרב קרוגליאק התנדב רבות בהעברת כספים ממקום למקום, למרות הסכנה העצומה הכרוכה בזה.
בשנת תרצ"ט נשא את מרת לאה, בת הרב יעקב דיין.
באותם ימים עבד הרב קרוגליאק במפעל צבאי כמהנדס מתכות. הוא היה ממפתחי הקטיושה הראשונה, כאשר לאחר מכן עבר לעבוד כמהנדס במפעל לייצור מטוסים. עם התקרב הצבא הגרמני למוסקבה, נמלטה רעייתו עם בנם הקטן לסמרקנד שבאוזבקיסטן. בשל אילוצי העבודה נותר הרב קרוגליאק מאחור. לאחר זמן החליטו השלטונות להעביר את המפעל לטשקנט בירת אוזבקיסטן, שם התאחדה המשפחה מחדש.
לאחר המלחמה עזבו רוב חסידי חב"ד את ברית המועצות באמצעות 'הבריחה הידועה' דרך לבוב. גם ר' שלום זאב רצה לברוח, אולם גיסתו נעצרה באותם ימים. יחד עם העובדה שחמיו היה חולה באותם ימים, התעכבה יציאתה של המשפחה.
ר' שלום זאב נשאר בטשקנט, שם התחבר עם חסידי חב"ד.
מתוקף תפקידו היה אחראי על מאות עובדים וידע סודות מדינה רבים. הוא קנה לעצמו מקום נכבד במפעל בזכות ידיו הטובות והרעיונות המיוחדים שהגה. את כשרונותיו והידע שלו ניצל לסייע ליהודים שומרי שבת בכלל, וחסידי חב"ד בפרט.
בשנת תשל"ג עלה הרב קרוגליאק ארצה עם בני משפחתו. בארץ הוא עבד כמנהל חשבונות במשרד החינוך.
ארבע שנים לאחר מכן, נסע בשליחות הסוכנות לוינה שבאוסטריה, שם התרכזו אלפי עולים מברית-המועצות בדרכם ארצה. באותו מחנה עולים פעל במרץ רב למען שמירת היהדות. הוא דאג לכשרות, שמירת שבת ותפילות כסדרן. הוא אף דיבר על ליבם של העולים כי גם בארץ הם חייבים לשמור מצוות.
שליחות מיוחדת הייתה לו מהרבי בימים בהם שהה במחנה העולים. הרבי שלח לו תפילין כדי שיעבירן לאסיר ציון המפורסם ר' יוסף מנדלביץ.
שליחותו בוינה הופסקה בגלל מחלה קשה בה לקה. נפטר בג' אדר ב' תשנ"ז, בגיל 82.
משפחתו
- בנו, ר' דוד ישעיהו.
- בתו, מרת שרה איטה לרנר.
- בנו, ר' אברהם יעקב.
- בנו, ר' חיים צבי.
לקריאה נוספת
- "החסיד שעבד במפעל סודי לייצור מטוסי קרב רוסיים", שבועון בית משיח גליון 420
- סוערות בדממה חלק ראשון עמ' 176-197