המושבות היהודיות בפלך חרסון
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
המושבות היהודיות בפלך חרסון, הינם ישובים יהודים שהוקמו על ידי אדמו"ר הזקן, והתפתחו על ידי אדמו"ר האמצעי.
קבלת אישור התיישבות
בין הדברים שאדמו"ר הזקן עסק בהם כבר בצעירותו מזמן חתונתו, הוא העברת יהודים לעסוק במלאכת קרקע.
לאחר נצחון מלחמת נפליון[1], הצאר ברוסיה רצה להעניק למשפחת אדמו"ר הזקן מתנה הכרה בכך שאדמו"ר הזקן היה בצידו בעת המלחמה, אדמו"ר האמצעי[דרושה הבהרה] ביקש בשביל כך שיאשר ליהודים להקים מושבים חקלאים בפלך חרסון, הבקשה התקבלה. והצאר שלח אישור להתיישבות.
אדמו"ר האמצעי ביקש מיהודים ומחסידים רבים להעתיק למושבות והבטיח שיבוא לבקרם,באחת השנים הגיע אדמו"ר האמצעי לבקרם, ולאחר מכן שלח את ר' הלל מפאריטש שיבקרם במקומו.באחד ממסעותיו בפלך חרסון נפטר ר' הלל בי"א מנחם אב.
מהערים היהודיות שהיו מרכז יהודי ועזרו ליהודים לקיים חיי תורה ומצוות היא העיר ניקולייב עיר הולדתו וילדותו של הרבי.
שדה מנוחה
היישוב הראשון שהוקם בשם "שדה מנוחה" (סעידע מענוכא, באידיש). ההתיישבות כונתה "שדה מנוחה הגדולה", לאחר שנוסדה גם "שדה מנוחה הקטנה". ההתיישבות נקראת[2] על שם בתו של אדמו"ר האמצעי מרת מנוחה שנפטרה בצעירותה[3].
אסף שמחוני תיאר[4] באחת הפעמים את החיים במושבה:
"...נאמר על המושבות הללו שנבדלו מסביבתן בכך שמעולם לא נראה בהן איכר שיכור - למעט בשמחת תורה - או איכר שמפליא את מכותיו באשתו. אין ספק שהיו להן עוד כמה מאפיינים ייחודיים. תושביהן שבתו בשבתות ובחגים מכל מלאכה והקפידו לקיים חלק ניכר מתרי"ג המצוות גם כאשר העבודה בשדות כבדה עליהם. "בהתקרב הימים הנוראים", כתב, למשל, מרדכי שמחוני כעבור עשרות שנים, "היה אבא מתחיל לזמזם את התפילות. מכין את הכלים לחריש. את שקי הזריעה. בודק את העגלה אם יש בה כל האבזרים הדרושים, וחוזר על התפילות. ... בערב יום הכיפורים היו יוצאים לבית הקברות לפקוד את קברי היקרים ולאחר מכן מתכנסים לתפילת יממה שלמה בבית הכנסת. בחג הסוכות היו מקימים סוכה ליד כל בית. ... עונת הזריעה באביב קצרה הייתה והמאמץ הכרוך בה גדול כי השדות מרוחקים ורבה החרדה מפני הגשמים העשויים לרדת כל שעה ולהפריע את העבודה. כדי לא לבזבז זמן לנסיעות הלוך ושוב היו נשארים כל השבוע בשדה. מקימים חניון וישנים בבגדים בעגלה מחופה. לשדה היינו יוצאים עם הנץ השחר. כשהגיעה שעת התפילה היה אבא מתעטף בטליתו, מניח תפילין ולוחש תפילותיו תוך כדי נסיעה בעגלה. ... תוך כדי חרישה היה אבא מתפלל בקול רם את תפילת המנחה. רק ב'שמונה עשרה' היה אומר להפסיק ולעמוד על המקום לרגע קל".
בשואה
במשך השנים עלו רבים מן המשפחות שם לארץ ישראל והיו לגרעין להתיישבות חקלאית בארץ ישראל
בכ"ד אלול תש"א - ריכזו הנאצים ועוזריהם את 15 אלף יהודי המקום ברפת, הריצו אותם בקבוצות של שישים איש אל התעלה – וירו בהם.
המושבות כיום
המושבות קיימות עד היום אך מאוכלסות באיכרים רוסיים שרובם לא מודעים כלל להיסטוריה היהודית ולמשמעות השמות העבריים שנשמרו. מַאלַה שדה מנוחה היא שדה מנוחה הקטנה ו-נגרטוב שזו בעצם הדרך הרוסית לבטא את השם נהר טוב.
כהיום יש שתי מצבות של קברי אחים זכר ליהודי שדה מנוחה.
משפחות חב"דיות מיוצאי המושבות
- קטגוריה:משפחת אדמו"ר שליט"א - צאצאי הרב אברהם דוד לאוואט
- משפחת הורוביץ - צאצאי ר' יצחק מתמיד.
- קטגוריה:משפחת חריטונוב
- קטגוריה:משפחת וילשאנסקי.
- משפחת פרלוב - צאצאי הרב חיים מרדכי פרלוב.
- חסידי חב"ד תושבי ניקולייב
הערות שוליים
- ↑ בכל זה ראה בארוכה בספרו של ר' יהושע מונדשיין המסע האחרון.
- ↑ בעמוד הפייסבוק המשפחתי, שבט שמחוני.
- ↑ גירסא אחרת: היהודים הראושנים "פה ננוח", אמרו לעצמם - וקראו למקום "שדה מנוחה".
- ↑ לימים אלוף בצה"ל.