דובער גרפינקל
הרב דובער גרפינקל (מכונה "בערל קורניצער"), היה מהתמימים בליובאוויטש, ראש ישיבת תומכי תמימים יקטרניסולב מנהל רוחני בישיבה באוטווצק ומשגיח בחרקוב ובראדום. נהרג על קידוש ה'.
תולדות חיים
נולד בעיירה קורניץ בשנת תרס"ד לאביו הרב בנימין ("בינא הירשל'ס") ולאמו מרת פייגא.
בילדותו למד ב'חיידר' המקומי ובנערותו נשלח ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, שם למד בין השנים תרע"ו - תרע"ז.
לישיבה בליובאוויטש הביא אותו הרב יעקב לנדא שכיהן אז כרבה של קורניץ. לאחר מכן נדד עם הישיבה לקרעמנצ'וג ומשם לחרקוב ולרוסטוב.
לאחר שמחת תורה תרפ"ד, בהיותו כבן עשרים, החל ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית שעברה באותם ימים לרוסטוב. באותה תקופה זכה להיות מה'חוזרים' הראשיים של אדמו"ר הריי"צ.
כאשר אדמו"ר הריי"צ עזב את רוסטוב והשתקע בלנינגרד, עבר ר' בערל ללמוד בתומכי תמימים חרקוב, כאשר זמן מה לאחר זמן מונה למשגיח בישיבה זו.
מאוחר יותר, כיהן שנים אחדות כראש ישיבת תומכי תמימים יקטרינוסלב (דנייפרפטרובסק), יחד עם הרב מרדכי צבי חריטונוב.
כשנסגרה הישיבה, המשיך ר' בערל בנדודיו בין הסניפים המחתרתיים של הישיבות השונות.
ר' בערל למד כה חזק את סדרת מאמרי עת"ר (סדרת מאמרים של אדמו"ר הרש"ב), עד שהיה חושב עליהם כל העת ללא הפסקה. כאשר היה צריך להיכנס למקומות בהם אסור להרהר בדברי תורה, עבד על עצמו כדי שלא להרהר במאמרים אלו.
בשנת תרצ"ה הצליח ר' דובער לצאת מברית המועצות לפולין, שם נתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת תומכי תמימים אוטווצק. כחמש שנים היה מראשי הישיבה ומנהליה.
בקיאותו האדירה, גרמה לכך שמבית אדמו"ר הריי"צ הפנו אליו שאלות שונות בהלכה והוא היה פוסק כפי ידיעותיו. לשאלות אלו לא היה מסרב לענות, כיוון שהופנו אליו מבית הרבי, אולם לעצמו לא פסק כלל בענייני איסור והיתר, והיה טורח לשאול רב אחר.
לאחר שעזב אדמו"ר הריי"צ את אטוואצק, נשאר ר' בערל בעיר והופקד לשמור על ביתו של הרבי שברחוב פרוסיה 6. בבית זה שכנה הספרייה החשובה של הרבי ועוד חפצים יקרי ערך.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כתבו תלמידיו לרבי הריי"צ וביקשו שיסייע לר' בערל לברוח מפולניה. על כך השיב הרבי: "בוודאי אשתדל להביאו אם ירצה השם".
בתקופה זו, המשיך ר' בערל בתפקידיו האחראיים. יחד עם ידידו ר' ברוך פרידמן, נסע לעיר ראדום שם הוקמה ישיבת 'תומכי תמימים ראדום', והם תפעלו את הישיבה, כאשר ר' בערל משמש כמשגיח.
במהלך חודשי חורף תש"א, נכלאו יהודי ראדום בשתי גטאות. חסידי חב"ד פתחו מיד שני סניפי 'תומכי תמימים', סניף בכל גטו. הסניף המרכזי היה ב'גטו הקטן', בביתו של הגביר החסידי ר' אברהם יחיאל בוים ברחוב שפאציר 13. במקום זה המשיך ר' בערל בעבודתו.
בשנת תש"ג, לאחר תפילת שחרית, יצאו תלמידי הישיבה לסעוד את לבם בפת שחרית, ורק המשגיח ר' בערל עם כמה תלמידים נותרו באולם הישיבה. אל אולם הישיבה נכנסו אנשי אס. אס. לבושים במדים שחורים. הם הורו למשגיח והתלמידים להתלוות אליהם.
מאוחר יותר, נודע כי ר' בערל ותלמידיו נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, משם לא שבו.
ר' בערל נישא כשנתיים לפני פרוץ המלחמה, וילדים לא היו לו. הוא ורעייתו נרצחו על ידי הנאצים. ביאורו בדברי פירוש המשניות לרמב"ם על מסכת פיאה. פורסם בחוברת "התמים" של חודש כסלו תרצ"ו.
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בברית המועצות ובפולין, בהוצאת חזק, תשע"ה
קישורים חיצוניים
- פאר התמימים - מאמרו של שניאור זלמן ברגר אודות הרב גרפינקל בבית משיח גל' 523.