פרשת נצבים-וילך

פרשת ניצבים-וילך הן הפרשות השמינית והתשיעית בספר דברים (מפרק כ"ט פסוק ט' עד פרק ל"א בפסוק ל').

את פרשת ניצבים יש לקרוא תמיד בשבת שלפני ראש השנה ולכן בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים ובין חג הסוכות, קוראים את הפרשות ניצבים ווילך ביחד.

הפרשות בקצרה

• ראשון - בהמשך לפרשת כי תבוא; משה רבינו אומר שבני ישראל נכנסים לברית עם הקב"ה, אך לא רק אלו עימם משה מדבר, אלא כל יהודי בכל הדורות. משה מזהיר את העם שלא לעבוד אלילים, ולא לשוב על המעשים אותם עשו בהיותם במצרים, כיון שהקב"ה יעניש אותם על כך. משה גם מתנבא על כך שבני ישראל יגלו מארץ ישראל בעקבות החטאים.

• שני - התורה מבטיחה כי לאחר שחווינו את הברכות ואת הקללות ומצאנו את עצמנו בגלות בין העמים, אנו נשוב לה' והוא מצידו יאסוף אותנו ויחזיר אותנו לארץ ישראל. בסיום נכתב כי הקב"ה הסיר את ערלת לבבנו, כדי שנוכל לעבדו בלב שלם.

• שלישי - המשך תיאור הגאולה כאשר הקב"ה ישיב אותנו אליו. התורה מבטיחה כי ברכה במעשי ידינו, ברכה בפירות הארץ ועוד. זהו תיאור של ימות המשיח שיגיעו במהרה. משה ממשיך בכך שהתורה הינה קלה להשגה, ו"לא מעבר לים" ו"לא בשמים היא", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". פסוק זה הינו הבסיס לספר התניא שכתב אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.

• רביעי - משה אומר לעם ישראל כי הם קיבלו בחירה חופשית בין הטוב והרע, שהם גם החיים והמוות, והוא מעודד אותם לבחור בחיים, על ידי שישמרו את מצוות ה'. לאחר מכן משה פונה אל בני ישראל ואומר כי הוא כבר בן מאה ועשרים שנה, ואינו יכול להעביר אותם את הירדן, ולכן יהושע יוביל אותם, והקב"ה יילך עימם להלחם באויביהם, כפי שנלחם בסיחון מלך עוג, והוריש את ארצם.

• חמישי - משה קורא ליהושע ומחזק אותו לקראת המשימה של הכניסה לארץ ישראל. משה נותן את המצווה של הקהל, כאשר מידי שבע שנים מתאספים כל בני ישראל, אנשים נשים וטף לשמוע קריאת התורה מפי מלך ישראל, המקריא קטע המחזק את העם ליראה את ה'.

• שישי - אנו חוזרים קצת לסיפור של בני ישראל במדבר, בשונה מכל מה שקראנו מתחילת ספר דברים שאלו היו דבריו של משה רבינו אל העם. כעת, הקב"ה אומר למשה שמגיע יומו להסתלק מן העולם, ועליו להגיע עם יהושע למשכן. כשהם נכנסים נגלה כבוד ה' והוא אומר למשה שלאחר שיסתלק, בני ישראל יעזבו את ה' ויעבדו את האלילים, ולכן ה' מצווה את משה לכתוב את השירה (שנקרא בפרשה הבאה) כעדות לסיבה בגללה יגיעו הצרות.

• שביעי - משה כותב את השירה ואז מחזק את יהושע להיות גיבור. התורה כותבת כי משה סיים לכתוב את התורה עד סופה, ואז נתן הוראות שהתורה אותה כתב תונח בארון הברית לצד הלוחות.

בתורת החסידות

במדרש תנחומא נאמר: "מלמד שבאו הגבעונים אצל משה ולא קבלן". אך רש"י שינה מלשון המדרש והוסיף תיבת "להתגייר", וכן השמיט ש"לא קבלן". ומשמע שמפרש את הכתובים שמשה קבלן ונתגיירו בפועל. וצריך עיון מניין לנו כך? הרבי מליובאוויטש מבאר שמפורש בכתוב שכל אלו שנמנים בכתוב כאן הם העוברים "בברית ה' אלקיך ובאלתו", כלומר, ברית לקיום המצוות. וא"כ, פשוט שה"חוטבי עצים" הרי הם בכלל בני ישראל, ולכל הפחות בכלל הגרים, דאל"כ, הרי אינם שייכים כלל לעבור בברית על קיום המצוות! ועל כרחנו לפרש ש"מחוטב עציך עד שואב מימיך" הם פרטים ופירוש ד"גרך אשר בשעריך". וכן מוכח גם מזה שלא נאמר "וגרך גו', חוטב עציך ושואב מימיך", על דרך לשון הכתוב לפני זה "טפכם נשיכם וגרך", אלא "מחוטב עציך עד שואב מימיך", והרי זה כלשון הכתוב "כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה" , ש"מבכור פרעה גו' עד בכור השפחה" הם פרטיו של "כל בכור בארץ מצרים" הנאמר לפני זה, וכן עד"ז בעוד כתובים.

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת ניצבים-וילך -
• טקסט פרשת ניצבים-וילך עם פירוש רש"י -
• קריאת התורה של פרשת ניצבים עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -
• קריאת התורה של פרשת וילך עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין -