ברכת שהחיינו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
ברכת שהחיינו

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ הנקראת גם "ברכת הזמן" היא ברכת הודיה לה' הנאמרת על שמחת הלב בהזדמנויות שונות.

מקור הברכה

הברכה מוזכרת לראשונה במסכת ברכות[1] "בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר ברוך שהחינו".

הגמרא[2] מביאה ברייתא אודות כך: "על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב". כלומר שברכת שהחיינו היא על טובה הבאה לאדם לבדו, כמו אדם שקיבל ירושה ואין עוד יורשים מלבדו. אך טובה הבאה לאדם ויש עמו שותף בדבר מברך "ברוך אתה.. הטוב והמטיב".

זמני הברכה

ברכת שהחיינו נאמרת על שמחת הלב בהזדמנויות שונות:

  1. על טובות העולם הזה, כגון: באכילת פרי חדש (מפירות העץ או האדמה) המתחדש מזמן לזמן (וניכר שהוא חדש), קניית בית או בגד חשוב, קבלת מתנה מיוחדת או ירושה חשובה ושמיעת בשורה טובה. בהלכה מובא גם שמברכים שהחיינו על ראיית חבר טוב שלא פגשוהו לפחות 30 יום, אבל למעשה לא נוהגים כן.
  2. על שמחת הלב בחגי ומועדי ישראל: הגברים בעת ברכת הקידוש (וביום הכיפורים בסיום תפילת כל נדרי), הנשים והבנות בזמן הדלקת הנרות.
  3. על קיום מצוה ש"הזמן גרמא" בפעם הראשונה בשנה: תקיעת שופר, נטילת לולב, הדלקת נר חנוכה וקריאת המגילה בפורים.

עניינים נוספים

בתקיעת שופר ביום השני של ראש השנה ילבש הבעל תוקע בגד חדש ויהיה עליו בשעת ברכת שהחיינו[3]. הרבי כשהיה בעל תוקע ביום ב' דראש השנה שם מטפחת לבנה חדשה לצווארו וכך בירך שהחיינו.

ביום טוב שני של גלויות יש לברך ברכת שהחיינו ב קידוש על מנת שלא יבואו לזלזל ביום טוב זה[4], ונהוג לאכול פרי חדש, המצריך גם הוא ברכת שהחיינו, ולכוון בברכה על היום ועל הפרי. המנהג הוא לאכול את הפרי חדש קודם נטילת הידיים לסעודה[5].

בשביעי של פסח ובאחרון של פסח היו רבותינו נשיאינו נוהגים לדבר אודות ענין אמירת שהחיינו, ומבארים מדוע בימים אלו אין אומרים שהחיינו[6].

נוהגין שאין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר[7]. וכן אין מברכים בימי בין המצרים.

אדמו"ר הריי"צ אמר שבאמירת ברכת שהחיינו בקידוש של שמחת תורה יש לכוון על התורה[8]. הרבי ביאר עניין זה, שלמרות שברכת שהחיינו היא על דבר הבא מזמן לזמן, ואילו התורה היא תמידית, בכל זאת צריך להיות התחדשות בתורה ועל זה הכוונה בברכה[9].

חסידים שנוסעים לרבי, בפעם הראשונה שרואים פניו נוהגים לברך שהחיינו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. פרק ט משנה ג
  2. ברכות נט, ב
  3. שו"ע אדמו"ר הזקן תר, ז
  4. שו"ג אדמו"ר הזקן תצ, א
  5. ראה ספר השיחות תש"ח עמ' 159 בסעודת ליל ב' דראש השנה
  6. משיחת אחש"פ תשמ"ג. ומציין זאת הרבי כ"דבר פלא" בהנהגת רבותינו נשיאינו, שעצם הדיבור אודות הברכה מורה על שייכותה לימים אלו, אע"פ שאין אומרים אותה בפועל
  7. ספר המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' מח
  8. ספר השיחות תש"ט עמ' 281
  9. שיחת ליל שמחת תורה קודם הקפות תשי"ב, תשח"י ועוד