תה
התה הוא משקה המכיל קפאין, המיוצר על ידי חליטת עלים או ניצנים של צמח התה, במים חמים.
ברכת התה היא שהכל.
אצל רבותינו נשיאינו
אדמור הזקן
מענין שהפעם הראשונה בה מזכר התה אצל רבתינו נשיאינו הוא, כאשר יצא אדמור הזקן מבית המאסר בי"ט כסלו ונלקח בטעות לביתו של נתן נטע נוטקין. מיד כשנכנס ונתן נטע ראה את אדמו"ר הזקן בביתו משוחרר, נבהל מאוד, אך עם כל זה ביקשו לשבת והגיש לפניו כוס תה.
הצמח צדק
אדמו"ר הצמח צדק, אמר לר' פסח ממלסטובקה כשהייתה לו חלישות המוחין שישתה תה חזק שמחזק את המוח.
עירוי חמין לצוננין אדמו"ר הצמח צדק פוסק בחדושיו על מסכת שבת[1], לגבי השאלה שמתחילה במסכת שבת "האם מותר לשפוך מים חמים על מים קרים, באופן שהמים הקרים נעשים רותחים על ידי הערבוב" - שמותר לשפוך מים רותחים על שירי התה, אך עדיין לכתחילה יש להחמיר לשפוך את המים הרותחים לכלי אחר ורק מהכלי השני לשפוך על שיירי התה.
אדמו"ר הרש"ב
בקיץ תרע"ז התקיימה אסיפת הרבנים במוסקבה, ואחד החסידים הגיש לאדמו"ר הרש"ב כוס תה, אולם אדמו"ר הרש"ב לא שתה ממנו. גם כשמזגו לו כוס שנייה - שתק ולא שתה. לאחר מכן בירר בנו אדמו"ר הריי"צ מהיכן מזגו את התה, וכשענו לו "מהסמובר" ביקש אדמו"ר הריי"צ להוציא קומקום חשמלי ולהכין בו את התה, ואז ישתה אביו, וכן היה (למרות שאדמו"ר הרש"ב לא ראה מהיכן מזגו את התה בפעם הראשונה ולא מהיכן מזגו את המים החמים בפעם השניה...).
לאחר המעשה, ביאר אדמו"ר הריי"צ שאדמו"ר הרש"ב קיבל על עצמו זהירות והידור נוסף בשמיני עצרת, לא לשתות תה מסמובר.
החסידים - וביניהם הרבנים הגאונים אבא של הרבי, ר' מענדל חן, הרב מדליה ועוד - התדיינו ביניהם איזה חשש איסור יש בדבר, ובתחילה לא הגיעו לשום מסקנה, עד שלאחר מכן הגיעו לסברה שהחשש הוא שמא העמידו פעם את הסמובר הזה בשבת, נמצא שיש בכלי זה בליעה של איסור בישול בשבת.
אדמו"ר שליט"א
הרבי שותה כל יום קודם התפילה כוס תה עם חלב.[2]
עד לשנת תשכ"ה, הקפיד הרבי מידי יום לבקר את אמו שהתגוררה בפינת הרחובות פרזידנט וקינגסטון. הביקור נערך בדרך כלל לאחר תפילת מנחה, בשעה 4:00 בצהריים, ובמהלכו שתה הרבי כוס תה ושוחח עם אמו כמחצית השעה.
לאחר ראש חודש כסלו תשל"ח שאל ד"ר וייס את הרבי מה יש לו לומר. הרבי ענה לו שהוא שמח שיוכל לחזור עכשיו למנהגו לשתות כל יום כוס תה עם הרבנית, שזה חשוב לו כמו הנחת תפילין.
דינים הנוגעים לתה
ברכת התה
התה מיוצר בעצם מעלים שברכתם בפה"א, ועל כן לכאורה היתה צריכה להיות ברכתו של התה בורא פרי האדמה כדינו של מרק ירקות. אולם, מכיוון שבתה אין כל צורך בעלים, ולאחר שתיית התה זורקים אותם לפח, הרי שהעיקר פה זה המים. ולכן ברכתם שהכל.
תולעים
התה הינו מוחזק כנקי ואין חיוב לבדקו מתולעים.
תה שהכין גוי
מותר לשתות תה שהכין הגוי וכן פסקו רוב האחרונים,[3] אולם בעל נפש יחמיר.[4]
לעניין שבת
- הכנת התה (אופה) מן הראוי להכין תמצית תה בערב שבת, וכששופך יודא שהכוס יבשה.
- הוצאת שקית התה מן התה (בורר) יש המתירים להוציאה בכף, ועדיף שיוציאה עם מעט נוזל, כדין זבוב הנמצא ביין.