היתר

היתר הינו כל דבר שאינו אסור על פי התורה; מעשים שאינם אסורים, דיבורים שאינם אסורים, ואף מאכלות היתר. גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, עליו לנהוג בהם קדושה ולהגביל את עצמו. מקור הדברים הוא מפרשת קדושים, שם אומרת התורה: "והתקדִשתם והייתם קדושיםתבנית:הערת שוליים". המפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא: "קדש עצמך במותר לךתבנית:הערת שוליים". כלומר, גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, מחובתו של האדם לשים סייגים משלו גם על הדברים המותרים.

ה'היתר' בתורת החסידות

על פי תורת החסידות, הסיבה לקריאת שם "היתר", הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא גשמי - ובכללן כל המאכלות וכדומה, הם מקליפת נוגה, ולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף לשלוש קליפות הטמאות - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ונפשו הבהמית שהוא בחינת יסוד המים מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת התאוה, ועל ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שבשלוש קליפות הטמאות וגופו נעשה להן לבוש ומרכבה לפי שעה, - אף על פי כן חוזר הדבר למקור הקדושה, וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור לעבודת ה' ולתורתו.

הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', שזהו לשון היתר ומותר, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה'.

אם כי יש לדעת כי גם אחרי התשובה, נשאר בגוף רשימו מהאיסור, ועל כן צריך הגוף לחיבוט הקברתבנית:הערת שוליים.

אצל חסידים מקובל הפתגם: "מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מיותר" ("וואס ממעג נישט - מעג נישט, און וואס ממעג יע - מ'דארף נישט")תבנית:הערת שוליים

ראו גם

• איסור

קישורים חיצוניים

• ומה שמותר - מיותר!