חתימה
חתימה היא צורת סימון שבעזרתה מסמן אדם מסמך או יצירה שכתב, יצר או אישר. החתימה משמשת אחרים כדי לאשר את מידת האותנטיות של הפעולה.
צורכי החתימה
חתימה משמשת בביצוע עסקאות מסוגים שונים לצורך אישור הסכמתם של הצדדים לתנאי העסקה - בעסקאות המבוססות על חוזה או מסמך כתוב, משמשות החתימות של כל הצדדים המעורבים לצורך אישור הסכמתם לתנאים המפורטים בחוזה/מסמך. לעיתים קרובות גם החוק מחייב זאת, על מנת שלא יהיו טענות בנושא ההזדהות של החותמים. חתימה משמשת לצורך אישור של עמידה בתנאים מוגדרים - בר סמכא מאשר בחתימתו את עבודתו של עובד זוטר ממנו, כאות לכך שהעבודה בוצעה כראוי. חתימה משמשת ביצירות אמנות לצורך זיהוי היצירה עם היוצר - היוצר חותם על היצירה כדי להצהיר בפני הקהל על זהותו. במקרים מסוימים יש לחתימה במובן זה גם משמעות לצורך שמירת זכויות יוצרים. חתימה משמשת לצורך הזדהות - נהוג לחתום על מכתבים רשמיים ואישיים, על מנת לאשר בפני הנמען את זהותו של הכותב. גרפולוגים טוענים שניתן להשתמש בחתימה על מנת לזהות את תכונותיו של האדם.
בהלכה
כתובה
הכתובה היא מסמך ההתחייבות של החתן כלפי הכלה. כלולים בו: חובותיו מן התורה ומדרבנן, כשאחד העיקריים שבהם הוא התחייבותו לפצות את האשה במקרה של גירושין בסכום של 200 זוז אם הייתה בתולה, ו-100 זוז אם הייתה נשואה קודם. המסמך כתוב בשפת הארמית.
הכתובה חייבת להיות חתומה ע"י שני עדים, ובלי חתימתם הכתובה פסולה.
שנים שלוו בשטר אחד
| ערך מורחב – שנים שלוו בשותפות |
שנים שלוו בשותפות היא פסק הלכה הדן בנוגע שני שותפים שלוו בשותפות, או אפילו שני זרים שלוו בשותפות בשטר אחד, שהחתימה המשותפת על שטר מחייבת את שניהם. דין זה נידון בארוכה בשו"ת צמח צדק.
דיני חתימה בגט
ישנה האם צריך שהעדים יחתמו בגוף השטר והגט או שצריך שיראו את מסירת השטר לצד השני, [1] , שלדעת ר"א "אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם". בגמרא שם נפסק כר"א, ונחלקו האמוראים אם הלכה כמותו רק בגיטין או גם בשטרות, ובעקבות כך נחלקו גם הראשונים כיצד לפסוק.
מכירת חמץ
|
| ערך מורחב – מכירת חמץ |
מכירת חמץ היא מנהג הלכתי, שמטרתו מניעת איסור חמץ בפסח.
יהודי שיש ברשותו חמץ, חייב לבער אותו לפני פסח, ואסור שישאר אפילו מעט ממנו ברשותו. מכירתו לגוי יכולה לפתור את הבעיה, שהרי בכך החמץ אינו עוד ברשותו של היהודי, ועל הגוי לא חל איסור זה.
המכירת חמץ צריכה להתבצע ע"י חתימה על שטר.
האדמו"ר הזקן, בעל התניא, חידש שבכל מכירה חייב להיות יהודי נוסף, 'ערב קבלן', המקבל עליו אחריות שהגוי ישלם את כל שוויו של החמץ. זאת, לפי שיש ראשונים הסוברים, שאם המוכר אין לו כסף, לא תועיל המכירה כששילם הגוי הקונה רק מקדמה והיתרה נשארת עליו כחוב. ורבים מכל תפוצות ישראל נהגו כדבריו.
איחולי "כתיבה וחתימה טובה"
|
| ערך מורחב – איחולי "כתיבה וחתימה טובה" |
יש להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה, וכן הטף, ילד לחבירו וילדה לחברתה, לכל אחד ואחד בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה", הן בעל-פה, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים אשר ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו' ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו' - מוסיפה בברכתו של הקב"ה למלא משאלותיהם של כל אחד ואחד מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד[2].
בליובאוויטש
מכתבי נשיאי חב"ד חתומים תמיד בחתימת כתי"ק