שכחה
שכחה היא אי זכרון של הלימוד. זה יכול לקרות מחוסר חזרת החומר, מחולי, או מעשיית דברים האסורים לפי ההלכה משום ש"קשה לשכחה".
דברים הגורמים שכחה
- לימוד תורה בלחש [1]
- לבישת שני מלבושים בבת אחת [2]
- לנגב את ידיו במלבושו אחר נטילת ידים [3]
- גזיזת צפורניים שלא כפי הסדר המופיע בהלכה [4]
- קריאת כתב בולט שעל גב המצבה[5]
- אכילת לב בהמה או עוף[6]
- אכילת מאכל שאכלו ממנו חתול ועכבר[7]
- החלפת נעל שמאל בשל ימין, ותפירת בגד שלבוש בו[8]
- השארת ספר פתוח כשיוצא מהחדר בו לומד[9].
עצות לשכחה[10]
- זהירות במקוה טהרה (טבילת עזרא)
- אמירת אחר התפילה שיעור תהילים יומי כפי שנחלק לימי החודש
- נתינת צדקה קודם תפילת שחרית בימות החול
- קביעת לימוד בפנימיות התורה שמוסיפה חיות גם בלימוד גליא דתורה וממילא מוסיפה זכרון
צדיקים ששכחו תלמודם
- יוסף הצדיק שכח תלמודו במצרים[11]. וב"הרחב דבר" שם הסביר שהסיבה היא, כי העוסק בצרכי ציבור משכח תלמודו, אך התעסקותו רצויה כלימוד תורה.
- רב יוסף שכח תלמודו בזקנתו בשל חולי ואביי היה מזכיר לו.
- אבימי שכח תלמודו מחולי ורב חסדא היה מזכיר לו.
- ↑ הלכות תלמוד תורה לאדה"ז
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז ב ג
- ↑ שו"ע אדה"ז אור החיים קנח יח
- ↑ שו"ע אדה"ז אור החיים רסה ג
- ↑ קיצור שולחן ערוך קכח יג
- ↑ קיצור שולחן ערוך לב ט
- ↑ קיצור שולחן ערוך לב ט
- ↑ כף החיים על שו"ע יורה דעה קטז ריב א
- ↑ קיצור שו"ע כז ד
- ↑ ע"פ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך י"א ג'תקמ"ה
- ↑ בראשית רבה ע"ט ה