גאונים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גאונים זהו כינוי לחכמי הדור שהיו אחרי תקופת הסבוראים ולפני תקופת הראשונים. הגאונים היו לרוב ראשי ישבות סורא ופומבדיתא, עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בהנצחת התלמוד[1] ופסיקת הלכות. תקופת הגאונים נמשכה כ450 שנה משנת ד'שמ"ט ועד שנת ד'תשצ"ח. מראשוני הגאונים ניתן למנות את רב חנניה גאון מפומבדיתא רב אחאי, ועוד.

היסטוריה

את תחילת תקופת הגאונים נהוג להעריך לסוף שנת ד'שמ"ח, וזאת על-פי עדותו של רב שרירא גאון[2]. תקופת הגאונים החלה לאחר סיום תקופת הסבוראים.

סיום תקופת הסבוראים החל עם התחזקות הגזירות של שלטונות בבל ופרס על היהודים, וכך נטרדה מנוחתם של אחרוני הסבוראים, ורבנים חשובים מרבני הסבוראים שלימדו בישיבת פומבדיתא ברחו ונסו לישיבת נהרדעא[3]. רבנים אלה היוו את תחילתה של תקופת הגאונים.

שמם המלא של הגאונים היה ראש ישיבת גאון יעקוב, שם זה נקרא כך על שם הפס' "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"[4].

הגאונים נקראו "גאון" גם כי גאון זה בגימטריא 60, וזה מרמז על בקיאותם של הגאונים בכל 60 מסכתות הש"ס.

כיום ידועים לנו על 55 גאונים שחיו בסורא ובפומבדיתא שבבבל. אחד המפורסמים שבהם הוא רב סעדיה גאון.

מאפייני התקופה

הגאונים ענו אלפי תשובות בהלכה, באגדה, בשאלות אמונה ועוד, לכל תפוצות ישראל, וישיבותיהם שימשו גם כבתי דין עליונים לכל ישראל. חודשיים בשנה, אדר ואלול, נקראו "ירחי כלה" ובהם לימדו הגאונים תלמידים רבים, גם שלא מבני הישיבה, שבאו ללמוד תורה, מנהג שנמשך מתקופת האמוראים .


תקופות ביהדות

הערות שוליים

  1. בתקופת הגאונים עוד לא התחילו בפירוש התלמוד
  2. ראה אגרת שרירא
  3. ראה הערה קודמת
  4. תהילים, פרק מ"ז, פס' ה'