רבי יואל סירקיש
רבי יואל סירקיש (השכ"א - כ' אדר ה'ת'), המכונה ה'ב"ח' על שם חיבורו הגדול - 'בית חדש' על הארבעה טורים. היה מגדולי הפוסקים שבדורו.
תולדות חייו
נולד לאביו רבי שמואל מלובלין בן רבי משה יפה[1] מקראקא בשנת ה'שכ"א בעיר לובלין.
כיהן כרב בפוזנא ובערים נוספות, ביניהן לובמלא, מז'יבוז' ובעלזא. בשנת ה'שע"ה נתמנה לאב בית דין בבריסק, ובשנת ה'שע"ט עבר לתפקיד דומה בקראקא וסביבותיה, שם כיהן עד יום הסתלקותו. במהלך חייו היה מראשי ועד ארבע ארצות, שבפנקסיו ניתן למצוא את עקבות פסיקותיו במיוחד בנושא מס החינוך. רבי יואל היה עשיר גדול והאכיל תלמידים רבים על שולחנו. נמנע מלימוד שפות לועזיות וחכמות חיצוניות, למעט מתמטיקה.
התייחסויות רבותינו נשיאנו אליו
אדמו"ר הזקן פוסק בשולחנו בריבוי דברים כמו הב"ח.
מסופר[2] שפעם התעכב הצ"צ לסעודת ש"ק ביום, ותמה ע"כ בנו אדמו"ר המהר"ש בפניו, בתחילה לא חפץ אדמו"ר הצ"צ לומר לו מדוע התעכב, בסוף סיפר לו שיש שאלה בדין טריפות העוף, שכל הפוסקים מכשירים והב"ח מטריף, כשנסתלק הב"ח, תבעוהו ע"כ שמטריף. פעם אירעה שאלה בדין זה אצל אדמו"ר הזקן והכשיר כמו כולם, ובא הב"ח לאדה"ז וביקשו שירד לסוף דעתו ויטריף. ובאותו יום הגיע אדה"ז לנכדו הצ"צ ואמר לו, שכשעלה לעולם העליון עיינו בדינו מדוע קודם הכשיר וטעמו מהעוף והטריף חזרה, וביקש מהצ"צ שיתן סיבה ע"כ, ולכן התעכב.
אדמו"ר הצ"צ אמר על הב"ח[3]: "הב"ח הוא בר-סמכא. כל הצדיקים חייבים לעבור את הגיהנם, וכאשר נסתלק הב"ח ז"ל ציננו קודם לכן את הגיהנם במשך שישים יום".
בין השאר כותב עליו הרבי[4]: "וידוע פירוש הב"ח בזה (לטור או"ח סי' מ"ז) דברים נפלאים הכי עמוקים, ונקודתם, על הכרח לימוד פנימיות התורה, אשר עי"ז באים לדרך חיים תוכחת מוסר".
בשיחת שמח"ת תש"כ[5] אמר הרבי: "וכפי שמאריך הב"ח64 בביאור ענין ברכת התורה בשייכות עם האלקות שבתורה, בסגנון כזה, שלולי שרואים זאת בפירוש בדברי הב"ח, בגליא דתורה, יכולים לחשוב שכתב זאת אדמו"ר חסידי ("אַ חסידישער רבי")..."
לימוד קבלה
בחיבוריו ההלכתיים ניכרת בקיאותו בספר הזוהר ובספרי הקבלה, בולט במיוחד היחס אל הקבלה באחת מתשובותיו: "המלעיג על דברי חכמים ומדבר דופי על חכמת הקבלה שהוא מקור התורה ועיקרה וכלה יראת שמים דפשיטא דחייב נידוי[6]". בנוסף לכך חיבר פירוש על ספרו הקבלי של הרמ"ק פרדס רימונים. למרות זאת הכריע שאין לפסוק כפי הקבלה במקום שדין התלמוד או מנהג העולם הוא להיפך.
חיבוריו
- בית חדש - חיבורו העיקרי, פירוש על כל חלקי ארבעה טורים. הייחודיות של הב"ח בספרו זה, היא שבשונה מרבי יוסף קארו ה'בית יוסף' שלא התעמק בחיבורו וירד לנקודות הדברים כפי שמובאים במקורם, הב"ח התעמק עד לשורש הדברים ממש.
- שו"ת הב"ח.
- ביאורים לספר פרד"ס רימונים של הרמ"ק.
- חידושים על הש"ס.
- הגהות על הש"ס[7]. (נדפסו בשולי העמודים בש"ס וילנא).
רבותיו
- אביו רבי שמואל יפה.
- רבי הירש שור מבריסק.
- רבי פייבוש מקראקא.
מתלמידיו
- רבי דוד הלוי סג"ל, הט"ז.
- הגאון בעל מגיני שלמה.
- רבי מנחם מנדל קרוכמל בעל שו"ת צמח צדק.
- רבי צבי הירש קלויזנר אב בית דין בלבוב ולובלין.
- רבי גרשון אשכנזי מחבר ספר "עבודת הגרשוני".
- רבי צבי כץ, מחבר ספר "עטרת צבי" על אורח חיים ו"נחלת צבי" על אבן העזר.
משפחתו
- אשתו מרת בילא[8], בת הקצין הגאון ר' אברהם ר' הירצק'ס מלבוב.
- בנו רבי שמואל צבי הירץ[9].
- בתו רבקה, אשת תלמידו הט"ז[10].
- בתו אשת ר' נפתלי הירץ בן ר' יהודה זעלקי, אב"ד לבוב[11].
הערות שוליים
- ↑ שם משפחתו של הב"ח היה "יפה". אבל כונה בשם סירקיש על שם אמו הצדיקה מרת סירקא, ובשם זה כונה גם זרעו אחריו.
- ↑ רשימות דברים מהדורה החדשה עמ' 120.
- ↑ אוצר מנהגי חב"ד ניסן אייר סיון עמ' רס"א ושם עמ' ר"ס: "סיפר [הרה"ק ר"י מנשכיז] שהבעש"ט שאל בחלומו על חדש בזמן הזה אין הדין, וענו אותו שלאחר פטירת הב"ח ציננו את הגיהנם ארבעים. יום מחמת שהיה צריך זה לכבוד הב"ח (ראה שם בהערה הגירסאות בזה). ובבוקר עמד הבעש"ט זלה"ה ושלח להביא שכר מן החדש ושתהו. ואמר, כדאי הב"ח שמתיר כדי לסמוך עליו".
- ↑ לקו"ש חלק ל"ד עמ' 228, אג"ק חלק כ' עמ' ש"ג.
- ↑ תורת מנחם חלק כ"ז עמ' 110.
- ↑ שו"ת הב"ח סימן ד. נשמט ברוב הדפוסים.
- ↑ כתב הגהות גם על הרא"ש והרי"ף
- ↑ נפטרה בקראקא בשביעי של פסח שצ"ח.
- ↑ לאחר פטירתו נשא גיסו הט"ז את אלמנתו.
- ↑ בתנאים הבטיח הב"ח לחתנו הט"ז תבשיל של בשר בכל יום. לימים כשנעשה הב"ח עני נאלץ לספק לו ריאות במקום בשר. למרבה הפלא הזמין הט"ז את הב"ח לדין תורה בשל כך. בית הדין פסק שגם ריאות נחשבות כבשר. שאלו את הב"ח מה ראה על ככה להזמינו לדין תורה בשל כך. השיב הט"ז כי ביום שהתחיל לאכול ריאות במקום בשר נאלץ למעט בכך מעיונו בתורה לרגע אחד. ובשל כך נעשה בשמים קטרוג על משפחת חותנו. לפיכך הזמינו לדין תורה, כדי שבית-הדין יפסוק שאף ריאות נחשבות כבשר, ובכך יוסר מהם הקטרוג.
- ↑ שני הגיסים, הט"ז והגרנ"ה שימשו שניהם ברבנות לבוב באותו זמן - הט"ז כאב"ד "מחוץ לעיר": ערי המחוז וכל מדינת פודוליה, והגרנ"ה כאב"ד העיר לבוב עצמה. כך היה מנהג הרבנות של לבוב מאז ומעולם.