שערות הראש והזקן

שערות הינן צינורות דקיקות היוצאות מן העור ברוב חלקי הגוף, ועיקרם הוא על הראש ובזקן.

בקבלה ובחסידות הם משמשים כמשל על השפעה מצומצמת ביותר, כמו שהחיות של השערה הינה מזערית לעומת החיות שבראש, ממנה היא צומחת.

עניינן

עניין השערות הוא קדושה עצומה, כמו י"ג תיקוני דיקנא ו"שער רישיה כעמר נקא". ולכן נאמר בנזיר "קדוש יהיה גדל פרע".

אמנם נאמר גם ש"שער באשה ערווה", כיוון שהשערות הן בבחינת צמצום, ואשה היא בבחינת צמצום; וכאשר נמשך הצמצום בצמצום יכול להיות יניקה לחיצונים.

מותרי המוחין

בעניין השערות מבואר כי השערה היא חלולה מבפנים ובתוכה נמשך ומתלבש איזה חיות מן המוחין. אלא שהשערות הם ממותרי המוחין, ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה כואב למוח כלל. וכך הוא ברוחניות שעניין השערות הוא בבחינת לבושים ובבחינת המשל, שבו ועל ידיו משיגים את הנמשל. שהמשל הוא בבחינת השערה עצמה, ועניין הנמשל הוא החיות המלובשת בשערה.

מסיבה זו מצינו שלפעמים הגביהה התורה את מעלת השער, כמו בנזיר שחייב לגדל שער ראשו, ואף מצינו בשמשון הגיבור שכל כוחו היה בשערותיו, ולפעמים מצינו שהתורה השפילה את עניין השער כמו בכוהנים ולויים. הסיבה לכך היא כי העשרות הינם מותרי המוחין, ולכן תלוי מהיכן הם נמשכים.

כאשר השערות נמשכים ממותרי החיות של א"ק שהוא אין סוף, אז השערות הם חיות כל העולמות ויש בהם קדושה רבה ונפלאה, ומכיון שבנזיר מאירה ההארה של א"ק לכן השערות שלו יש בהם קדושה ואסור לגלחן בימי נזירותו. מסיבה זו שערות הפאות והזקן יש בהם קדושה של "דיקנא עליאה", אלא שבנזיר הקדושה היא בכל שערות הראש.

אך כאשר השערות נמשכות מנוקבא דאצילות, שהיא בחינת מצומצמת יותר לגבי א"ק, אז ממותרי המוחין שלה יכול להיות יניקת החיצונים.

אדמו"ר הצמח צדק מסביר את העניין, כי מצינו בשיחת חולין של תלמידי חכמים שצריכה לימוד. הסיבה לכך היא מכיון שחכמת האלוקות שבקרבו גבוהה מאוד, עד שגם בחינת מותרי המוחין שבו היוצאים בשיחת החולין שלו הם חכמה עילאה ממש, ולכן הגמרא במסכת סוכה לומדת הלכות משיחתו של רבן גמליאל. אך כאשר אדם אחר שח שיחת חולין הם דברים בטלים ממש, גם אם הוא אדם כשר שלומד תורה, כי מותרות החכמה שלו היוצאים בשיחת החולין אין בהם דברי תורה ולכן הוא עובר על האיסור של דבור דברים בטלים.