משתמש:שלום/תחום שבת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

תחום שבת הוא אלפים אמה מחוץ לעיר, אשר היוצא מחוץ לשטח זה עובר על איסור "אל יצא איש ממקומו".

בקבלה

טעם האיסור

בשער הכוונות[1] מבואר כי לפני חטא עץ הדעת היה מרחק של שלש ספירות בין הקדושה לטומאה, והוא נה"י דעשיה. לאחר החטא ירדו התגברו הקליפות ועלו עד נה"י דעשיה, ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע. בשבת חוזרים הספירות ויורדים לנוקבא דתהומא רבה (הנקב של התהום שהוא מדור הקליפות) ונשאר מקום נה"י דעשיה ריק וחלל ושם מקום הליכת בני אדם בשבת, והיוצא מחוץ לתחום גורם שהקדושה העליונה תרד ג"כ מחוץ לתחום ועל ידי זה נעשה עירוב בין טוב לרע.

חשבון אלפים אמה

חשבון האלפים אמה כך הוא: בעלות הנה"י למעלה גם המלכות עולה עמהם לפי שאינה תופסת מקום לעצמה, כי הנקבה עומדת אב"א בנה"י דדכורא כנודע, ובעלות הנה"י גם היא העומדת באחוריהם עולה עמהם, ונמצא עתה היות מקום ד' ספירות פנויות וריקניות וכנגדם הוא ד' פרסאות תחום שבת. ולפי שהמקום הזה הוא עשיה אשר כל כללותיה נקרא מלכות נוקבא כנודע, והנה היא נקראת אדני, ושם בעולם העשיה יש בחינת הה"ג דמנצפ"ך של הנקבה התחתונה וידוע שיש שם פ"ר דינים, כי לכך עולם העשיה נקרא סנדלפון שעולה גי' פ"ר, והנה אדני ופ"ר הם גימטריא פרסה ולכן נקראים פרסאות. ואמנם הנה"י הם ג' פרסאות וכל פרסה ופרסה מהם הוא ד' מילין ע"ש המלכות הנכללת עמהם כנזכר, כי הם שיעור קומתה וע"כ מדאורייתא תחום שבת הוא י"ב מילין.

אבל אחר כך החמירו רז"ל ואמרו שיעור תחום שבת אלפים אמה שהוא מיל א', והוא כי אחר שגברו הקליפות בעולם נתגברו ועלו למעלה בימי החול עד מקום חצי ספירת הנצח של עולם העשיה כי בספירת ההוד נתאחזו בכולה בסוד "נתנני שוממה כל היום דו"ה" הו"ד למפרע ובסוד והודי נהפך עלי כו' כי הוד נהפך דו"ה, אבל בנצח לא נתאחזו רק בחציו בלבד ולא בכולו בסוד "וגם נצח ישראל לא ישקר" פירוש כי הקלי' הנקרא שקר שהם הפך וה' אלהים אמת לא נתאחזו בנצח בכללותו להחזירו כולו לבחינת שקר, וזהו סוד לא ישקר, אמנם עם כל זה שלטו בחציו, וכמו שמצינו ביעקב שנאחז סמא"ל בכף ירכו הימנית שהיא הנצח, א"כ משמע ששלטו בחצי הנצח ג"כ, ולכן גזרו חז"ל אלפים אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח[2].

הפגם והעונש

בענין חילול שבת יש ב' אופנים. הא' הוא יציאה חוץ לתחום. והב' הוא עשיית איזו מלאכה מן המלאכות: והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא עוקר את נשמתו ומוציאה מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל. ולכן אינו חייב מיתה כי לא פגם רק בנשמתו בלבד ועוונו ישא בגהנם ויתלבן ויחזור לשרשו בקדושה. אבל העושה מלאכה בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקום אשר שם הוא שרש נשמתו. וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש כי גרם ח"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה זרים באו מקדשה ח"ו[3].

  1. קבלת שבת, ובספר הליקוטים פרשת בהר
  2. שער המצות פ' בשלח. ושם נכתב: א"ש צ"ע כי חצי ספירת הנצח היא ד' אלפים ולא ב' אלפים היות כל ספירה פרסה אחת וכל פרסה ד' מילין וצ"ע
  3. שם