משה שניאורי

הרב משה שניאורי (בן אדמו"ר הזקן) הוא בנו הצעיר של אדמו"ר הזקן. בעל כרחו הוכרח להתנצר, אולם נמלט ממנצריו ונדד ממקום למקום.

תולדותיו

נולד לאביו, אדמו"ר הזקן, בשנת תקל"ט.

בגיל שמונה חלה במערכת העצבים, נסע לפטרבורג וטופל בידי גדולי הרופאים.

בהיותו בגיל נישואיו כבר רופאה מחלתו, ובחנוכה שנת תקנ"ח נשא לאשה את שפרה (כלת אדמו"ר הזקן), בתו של רבי צבי הירש מאולע. רבי משה עבר להתגורר בבית חותנו, והתמנה לאחר מכן לרב באולה.

רבי משה ניחן בזיכרון טוב, והיה חוזר של אדמו"ר הזקן מהנחותיו נוצרו לאחר מכן כרכי מאמרי אדמו"ר הזקן.

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה, בשנת תקע"ב, נסע אדמו"ר הזקן לעומק רוסיה. רבי משה ובני משפחתו לא הצטרפו למסע הבריחה, וכאשר ניסה רבי משה להגיע לשקלוב, נפל בשבי הצבא הצרפתי. הוא הואשם בריגול ונידון למוות, ולבסוף שוחרר.

מאסרו והנסיון לאלצו להמיר את דתו

רבי משה התלווה אל אחיו, אדמו"ר האמצעי, לראיון עם קיסר רוסיה, בנושא יישוב היהודים במושבות. סגנון דיבורו הפתוח והישיר של רבי משה עורר עניין אצל הקיסר, והוא ביקשו להתווכח עם הכומר הראשי. רבי משה נענה להצעה, התווכח עם הכומר וניצחו בוויכוח. הנוצרים, שהתקשו לשאת את העלבון, אסרו את משה בכפייה, הביאוהו למנזר, והחתימוהו על כרחו על מסמך שבו הוא מבקש להמיר את דתו.

הרבנית סטערנא ואחיו שלחו מכתב אל הקיסר ובו הם כותבים שהוא אולץ בכפייה להמיר את דתו, הקיסר לא נענה לבקשתם, וטען שהוא חתם על מסמך ההמרה מרצונו החופשי.

בי"ט כסלו תקע"ו בעת שנסעו ר' משה ושוביו בעגלה, נרדמו שוביו והוא קפץ מן העגלה ונמלט, אך כיון שחשש שיתפסוהו שוב, היה נודד בדרכים בזהות מוסתרת.

אשתו, הרבנית שפרה, עלתה עם ילדיה לארץ הקודש והתיישבה בחברון.

בשנת תרל"ח נפטר במהלך נידודיו, וזכה להיקבר בקבר ישראל.

אשתו, הרבנית שפרה, נפטרה בז' טבת תר"ט.

ערך זה מבוסס על דברי אדמו"ר הריי"צ.