יוסף אבן מיגאש

רבי יוסף הלוי אבן מיגאש (תתל"ז — ד"א תתק-א) מכונה הר"י מיגאש, היה מגדולי חכמי ישראל בדורו - תקופת הראשונים, היה תלמיד מובהק של הרי''ף, וכתב כמה ספרי חידושים.

תולדות חייו

רבי יוסף נולד בחודש אדר א תתל"ז לאביו רבי מאיר הלוי אבן מיגאש שהיה אחת המשפחות היהודיות המכובדות בעיר סיבליה שבספרד. אביו של רבי מאיר אשר שמו היה גם רבי יוסף, שמש בתפקיד חשוב ב­חצר מלכות גרנדה. אותה רעידת אדמה פוליטית שגרמה ל­סילוקו של רבי יוסף הנגיד, הביאה גם את רבי יוסף לסביליה מקום שם הפך, תוך זמן קצר, לאיש סודו של הכליף. רבי מאיר, אביו של רבי יוסף, היה מלומד גדול ובעל השפעה עצומה בקרב החברה היהו­דית והלא יהודית של סביבתו. ליוסף הצעיר ניתן, על כן, מיטב החינוך והאפשרויות להת­קדם ולהתפתח, שהיו בימים ההם.

בישיבת הרי"ף

עודו צעיר לימים הכיר בו ידיד אביו הרב יצחק בן ברוך ן אלבליה כבעל כשרון יוצא מגדר הרגיל והשפיע על אביו שיקדיש את הבן המוכשר ללימוד התורה בלבד, בהבטיחו לו כי הוא יעשה בשטח זה גדולות ונצורות. רבי מאיר היטה אוזן קשבת לעצת ידידו ובשנת תתמ"ט שלח את יוסף, בהיותו כבן 12 לישיבת לוצנה, שבראשה עמד אז רבי יצחק אלפסי, לימודו בישיבה נמשך על פני 14 שנה. ישיבת לוצנה, שבראשה עמד אז הרי"ף, אשר היה ה­ראשון שליקט וסידר את ההלכות המצויות ב­תלמוד, בספרו הענקי שהתפרסם בשמו — ה­רי­ף. הוא גם היה ראשו המוכר של העולם היהודי בכל השאלות ההלכתיות שהיו שגויות במחלוקת. בישיבתו עברו והתחנכו רבים מגדולי וענקי היהדות של הדור הבא.

רבי יצחק קירב את הילד כאילו היה בנו ממש ולימד אותו כל מה שהוא ידע. במשך 14 שגה למדו יהד, יומם ולילה. כשהרי"ף בן התשעים הרגיש כי יומו האחרון מתקרב, לא מצא אף אחד מתלמידיו — ואפילו לא את בנו יחידו יעקב — ראוי לשבת על כסאו, מלבד רבי יוסף בן מאיר מסבילה, בן ה 26. בקריאתו צוואתו אל העולם היהודי, שיבח הרי"ף את רבי יוסף כאהד מגדולי הדור. כפי שאפשר היה לצפות מראש, ידע הציבור היהודי הרחב אך מעט מזעיר על הלמדן הצעיר על כן חשבו את המינוי לנחפז ואת רבי יוסף לבלתי מתאים לשאת במשרה הרמה' שעד כה מלא רבו הדגול. אולם תוך זמן קצר מאד השכיל רבי יוסף לרכוש את אימונם של תלמידי חכמים ולזכות בהכרה מלאה כממלא מקומו וממשיך דרכו של הרי"ף. שימש בראשות הישיבה במשך 38 שנה עד פטירתו.

יחד עם ראשות ישיבת לוצנה, הפך רבי יוסף, כקודמו, לסמכות הלכתית עליונה של ה­עולם היהודי. רבי יהודה הלוי, המשורר הגדול, שהעריצו מאד, חיבר לכבודו שירי תהילה. האמון המלא שנתן הרי"ף בתלמידו הצעיר, הצדיק עתה את עצמו במלואו. לוצנה הפכה מרכז חשוב ללימוד התורה והקהילות היהודיות שבאירופה, מצרים' בבל וכו' פנו כאחד אל רבי יוסף אבן מיגאש ושטחו לפניו את בעיותיהם ההלכתיות והחברתיות. רבי יוסף עמד משכמו ומעלה על כל אישיות יהודית אחרת שבדורו, עד שרבי יהודה הלוי שר עליו:

למדו תורה מאין מחיר מעל סיני, מעל ארון

מפי יוסף, מפי בחיר זרע משה ואהרן

הלוחות לא נשתברו וארון וכרוב לא נקברו

מימי עייניו יגברו וצמא כל צמא ישברו.

בספרי הרמב"ם מוצאים שרחש לרבי יוסף הערכה והערצה רבה במקומות מספר מצטט משמו הלכות ואף מכנו כרבו וכך כתב על רבי יוסף בהקדמתו לפירוש המשניות:

"כי לב האיש ה­הוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון, עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך...."

אולם היות והרמב"ם נולד רק בשנת תתצ"ה הרי שבפטירת רבי יוסף היה הרמב"ם בן שש בלבד ומזה יש להניח שבין אלפי תלמידיו של רבי יוסף היה רבי מימון, אביו של הרמב"ם. וגם אחרי שעזב את ספרד והלך לגור במצרים, רחש לבו הערצה לרבו הנעלה. והוא נטע זאת בלב בנו.

בצד היותו מחנך דורות ישרים ומכשיר למדנים שהיו מנהיגי העתיד, הספיק רבי יוסף לחבר פירוש על התלמוד. לדאבוננו אבדו רוב כתבי היד בזמני הרדיפות שתכפו על יהודי ספרד. הפירוש על שתי מסכתות (בבא בתרא ושבועות) שנשתמר בידינו מראה כמה גדולה האבידה באבדן יתר החלקים. בפירושיו הוא מעמיק לחקור את דעת התנאים והאמוראים ומבסס את החלטותיו על המקורות הסבירים ביותר. הרבה מהלכותיו של הר"י מיגאש מובאות ב: פאר הדור של הרמב"ם, בבעל המאור של הלמדן הצעיר רבי זרחיה הלוי מגרונה ובשיטה מקובצת של רבי בצלאל אשכנזי. רבי יוסף בן מאיר אבן מיגאש הקדיש את כל חייו ללימוד התורה. הוא עסק גם בחיבור פיוטים ותפילות לחגים שונים. רבי יוסף נפטר בל' בניסן שנת תתק"א" ב­גיל 64 לחייו. עם מותו לא היה בספרד מי שיבוא במקומו והמרכז לחיי תורה והלכה עבר לצרפת וגרמניה, שם חיו ופעלו רש"י ותלמידיו.

קישורים חיצוניים

• אנציקלופדיה לתולדות ישראל - ר' יוסף אבן מיגאש