וואלאך לר' נטע מפהר
הוואלאך לר' נטע רבינוב מפאהאר הינו ניגון געגועים אותו היה שר ר' נטע שהיה ראש המנגנים בליובאוויטש. כשר' נטע היה מנגן, הוא היה המפליא את אוזן שומעיו בתנועותיו המסולסלות והנעימות.
כשבא לליובאוויטש לראשונה בשנת תרס"ב רצה להתקבל לתומכי תמימים אך לאחר בחינה החליטו לא לקבלו, כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התישב בחדר הסמוך לזאל שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוולאח המפורסם שלו. כל התמימים שישבו בזאל והגיע לאזנם ניגונו הערב של הרה"ת ר' נטע, הצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס המשגיח וברר את פשר הדברים סיפר על כך למנהל פועל אדמו"ר הריי"ץ שהחליט לקבלו לישיבה.
לכבוד י"ט כסליו תרס"ג עשו תלמידי הישיבה "שער הכבוד" בחצר הגדול של ישיבת תומכי תמימים, העמידו תרי"ג נרות על החלונות הפונים מפתח ביתו של אדמו"ר הרש"ב עד פתח הישיבה והעבירו חוט בין הנרות באופן כזה שברגע שימשכו בחוט ידלקו כל הנרות ועל השער הושיבו את ראש המנגנים ר' נטע ומולו עמדו שתי מקהלות של תמימים, וכשנכנס אדמו"ר הרש"ב הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות והתמים ר' נטע וקבוצת המנגנים החלו לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים.
ניגון זה הוא ניגון קל"ד בספר הניגונים (נוסחא נוספת של הניגון מופיע בספר הניגונים כרך ב' - ניגון ש"ג).