רבי יונתן
רבי יונתן היה תנא מהדור הרביעי של התקופה. חברו ובר-הפלוגתא של רבי יאשיה, ושניהם למדו אצל רבי ישמעאל.[1]
תולדות חייו
רבי יונתן מוזכר במשנה פעם אחת בלבד[2] ופעם אחת בתוספתא.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=מסכת שבועות, פרק ד', א'; שמו מוזכר שם בשיבוש: "רבי נתן".. לעומת זאת הוא מופיע מספר פעמים בספרא, ובספרי על ספר דברים,[3] ובעיקר במדרשי ההלכה כדוגמת הספרי לבמדבר והמכילתא.[4] שמו מופיע תדיר במחלוקות עם רבי יאשיה, וברוב מוחלט של הפעמים הם נחלקים במדרש המקרא, למעט פעם אחת בה הם נחלקים בהלכה, לגבי מכסת האנשים שצריכים להיות בעיר הנידחת.[5]
רבי יונתן החליט לעזוב את ארץ ישראל יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש, ככל הנראה בעקבות [[גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד בר כוכבא, אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.[6]
שיטתו בכל הש"ס: כח הפרט
במסכת סנהדרין[7] ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה מי' עד ק' העובדים עבודה זרה הינם כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, ומק' ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים.
הרבי מבאר כי זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה הוא מחשיב ככלל - "עיר", וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחיד, ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס.
דוגמאות נוספות לכך הינם במחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה את שניהם, - וזו היא דעת רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה.
תלמידיו
- רבי שמואל בר נחמני[8]
הערות שוליים
- ↑ מסכת מנחות, דף נ"ז, ב'.
- ↑ במסכת אבות, פרק ד', ט'.
- ↑ מדרשי ההלכה מבית מדרשו של רבי עקיבא.
- ↑ מדרשי ההלכה מבית מדרשו של רבו - רבי ישמעאל.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ו, ב']].
- ↑ ספרי, פרשת ראה, פ'.
- ↑ דף ט"ו ע"ב.
- ↑ מסכת מועד קטן טז, ב.