גשם וחומר
גשמי וחמרי הינן שתי דרגות בגשמיות העולם הזה, עד כמה הוא מגושם.
הרחבה
מקור הביטוי בתניא (פרק ל"ו), אבל מרבים להשתמש בו הרבי הריי"ץ[1] ובעיקר הרבי[2].
ההבדל בין שני המושגים הוא ש"חומרי" הוא גס, עבה ומגושם יותר מאשר "גשמי".
באחת ההתיחסויות של הרבי הריי"ץ[3] נמצאת הגדרה מדוייקת: חומרי - שאפשר לקחת אותו ביד ולמשש אותו ביד, גשמי - שבמישוש אי אפשר לחוש אותו, אבל אפשר בחוש הטעם או הריח.
הרבי בדבר מלכות בראשית מבאר כי גשמי זה החלק שאפשר לזכך, לעומת החומרי.