רב ששת
| רב ששת | |
|---|---|
| דור | דור שני ושלישי לאמוראי בבל |
| בית מדרש | ישיבת נהרדעא או במחוזא |
| רבותיו | רב הונא |
| חבריו | רב חסדא, רב נחמן |
רב ששת היה אמורא בבלי מפורסם, ומקום מושבו היה בשילחי שעל החידקל שם יסד לו בית מדרש והצטיין בבקיאותו במשניות וברייתות.
תולדות חייו
רב ששת היה אמורא בבלי מפורסם, ומקום מושבו היה בשילחי שעל החידקל שם יסד לו בית מדרש. רב נחמן מעיד עליו ששנה הלכות,ספרא, ספרי, תוספת וכל התלמוד.
רב ששת היה סגי נהור ולפי מקור אחר נתעוור בגלל שרצה לנהוג במנהג [1]: לא להסתכל לצדדים ולא לפניו, אבל לא היה יכול לעמוד בכך עד שנסתמא.
מחמת עיוורונו היה רואה עצמו כעלוב, וכן היה איסטניס וחלוש, ולמרות עיוורונו היה רואה בעיני רוחו מה שלא ראו הפוסקים.
מצוי היה תדיר בבית ראש הגולה, ועבדי ראש הגולה שהיו חשודים בעיניו רדפוהו, אבל הצליח להינצל מידיהם. בחסידותו המופלגת לא היה הולך ד' אמות בלי תפילין.
מנהגיו
הצטיין בבקיאותו במשניות וברייתות, וכשהיו רב חסדא ורב ששת נפגשים עמו היו שפתותיו של רב חסדא רועדות מבקיאותו של רב ששת במשניות ובברייתות, ורב ששת היה רועד כולו מפלפולו של רב חסדא.
כשתלמידיו היו שואלים אותו שאלה בדבר הלכה היה משיב תמיד מתוך משנה או ברייתא. [2]
רגיל היה לענות על שאלה: "תניתוה",[3] ולכמה מהלכותיו הוא מוסיף "מנא אמינא ליה דתניא". [4] את הפלפול היה שונא, וכשהציע לפניו רב עמרם תלמידו פירוש דחוק במשנה אחת השיב לו: "שמא מפומבדיתא אתה? שמעניינים פיל לתוך קוף של מחט" לבקיאות זכה הודות לשקדנותו.
כל שלושים יום היה חוזר על תלמודו אפילו בזמן שהיו קוראים בתורה בבית הכנסת, היה מחזיר פניו מן הציבור ועוסק בתורה.
הרבה תלמידים היו מבכרים ללמוד אצלו מאשר אצל בעלי הפלפול. לפי הכלל שקבעו הגאונים במחלקותיו עם רב נחמן חברו נפסקה הלכה כמותו בכל ענייני איסור והיתר [5]