איסר זלמן מלצר
שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה
פרמטרי חובה [ תאריך ] חסרים
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | ||
| אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. | |||
הגאון רבי איסר זלמן מלצר, (ה' אדר ה'תר"ל - י בכסלו ה'תשי"ד) ראש ישיבת עץ חיים, רב, ומנהיג. תלמידו של רבי חיים מבריסק זצ"ל.
ביוגרפיה
רבי איסר זלמן מלצר נולד בשנת תר"ל בעיר מיר שבפלך מינסק, לאביו ר' ברוך פרץ, שהיה רב גדול בתורה ויראת שמים.
בן עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר ר' יום-טוב ליפמאן, מחבר ספר "מלבושי יום-טוב". הוא למד גם בישיבת מיר, שנחשבה אז לפרוזדור לישיבת וולוזין. בשנת תרמ"ד והוא בן 14, התחיל לימודיו בישיבת וולוז'ין, שהייתה אז בשיא פריחתה, בראשותם של הנצי"ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין), ורבי חיים סולובייצ'יק.
שבע שנים למד רבי איסר זלמן מלצר, תרמ"ד-תרנ"ב בישיבת וולוז'ין, למעט שנה אחת שלמד בישיבת ראדין.
בשנת תרנ"ב (1892) נשא לאישה את בילא הינדא, בתו של הלמדן הגביר ר' שרגא פייבל פראנק מקובנה, שהיה ממקורביו של רבי ישראל סאלאנטר ומפעילי תנועת המוסר. יחד עם גיסו ר' משה מרדכי אפשטיין בילה רבי איסר זלמן כשנתיים בבית חותנו בפרברה של קובנה, אלקסוט, שם הושפע מתנועת המוסר.
בשנת תרנ"ד, והוא בגיל 24 שנה, נתמנה לריש מתיבתא בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ומילא תפקידו זה - שלא היה קל בהתחשב עם חוש הביקורת של התלמידים והרבנים - בהצלחה.
רבי איסר זלמן היה ממייסדי "ועד הישיבות" בווילנה, יחד עם החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, שהיה אתם בידידות עזה ושתף פעולה אתם בעבודה ציבורית.
הוציא לאור מהדורה מוגהת של הרמב"ן על הש"ס.
תקופת סלוצק
במשך עשרים ושש שנים, תרנ"ז-תרפ"ג שמש כר"מ בסלוצק. אחרי המהפכה הסובייטית המשיך בפעולותיו בתור רב ור"מ, והיה למטרה לחיציהם של הייבסקציה, שאחת החלטתה לחסל כל מוסדות תורה. הוא הוכיח אומץ לב רב בהגנתו על הישיבה, ונאסר פעמים אחדות. אחרי שחרורו התחבא זמן מה בכפר הסמוך לסלוצק. לבסוף נאלץ לברוח על נפשו, וב-תרפ"ג נמלט בחשאי דרך הגבול הפולני לקלצק, עיירה ששכנה ע"י הגבול הרוסי, ושאכסנה את ישיבת "עץ חיים" בראשותה של חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר, שעבר לשם עם חלק מן התלמידים.
רבי איסר זלמן הגיד שיעורים בקלצק כשנתיים, וב-תרפ"ה עלה לארץ ישראל, שם נתמנה לר"מ בישיבת "עץ חיים" בירושליםתבנית:הערת שוליים
למרות היותה של העיירה סלוצק עיירה מתנגדית, הרי שר' איסר זלמן פעל בתקופת רבנותו שם יד ביד עם אדמו"ר הרש"ב בנושאי ציבור. אנו מוצאים אותותבנית:הערת שוליים באסיפת הרבנים שכינס אדמו"ר הרש"ב בשנת תרע"ז מוסקבה כחבר נשיאות האסיפה. מטרת האסיפה הי' לרכז את כל צרכי היהדות של יהודי רוסיה. אלא שלבסוף לא יצאה האסיפה לפועלתבנית:הערת שוליים.
למד קבלה וחסידות
בהיותו בירושלים למד ר' איסר זלמן קבלה וחסידות עם חברותא, דבר שהי' בימים ההם חידוש גדולתבנית:הערת שוליים.
במכתבו לרב שלמה יוסף זווין מעיר הרבי כי במאמרו של הרב זווין על הרב מלצר בספר אישים ושיטות הי' מן הראוי לציין פרט זהתבנית:הערת שוליים.
פרשת הילדים הפליטים
בתקופת השואה, ילדים פליטים שהגיעו לארץ הופנו ברובם למוסדות לא דתיים. גדולי ישראל נזעקו למלחמה על חייהם הרוחניים של הילדים. בפרשת הילדים הפליטים פעל רבות ר' איסר זלמן, בשיתופו של אדמו"ר הריי"צ.
בשנת תש"ג פנה ר' איסר זלמן, יחד עם ר' אברהם מרדכי אלתר מגור ועוד רבנים בבקשה לאדמו"ר הריי"צ, לפעול למען הילדים הפליטים.
בראש חודש ניסן פנו הריי"צ יחד עם ר' איסר זלמן ושאר הגדולים במכתב נזעם לעסקני הציבור היהודי בעולם נגד הציונות המעבירה ילדים על דתםתבנית:הערת שוליים.
בי"ג בניסן פנה אדמו"ר הריי"צ במכתב להרב אליעזרוב: תודיע בשמי להרב אלתר מגור, ולהרבנים, סולובייצ'יק, מלצר סופר, סורוצקין, כהנמן, קרליץ, בשמי ובשם נשמות הקדושים להרכיב בית דין עליון ולתבוע לדין תורה את המוסדות ואת היחידים כדי למסור את הילדים הפליטים למוסדות חרדים[1].
המערכה המשיכה, והאיש הפעיל יותר בה הי' ר' איסר זלמן. הוא קרא לכנס ועידה של אגודת ישראל לדיון בנושא, אך יוזמתו הוכשלה על-ידי מספר עסקנים. הוא פרסם כרזוים והפעיל לחצים.
לבסוף צלחה המערכה באופן חלקי וחלק מן הילדים והועברו למוסדות של אגודת ישראל. בספרי ההסטורי החרדית מתואר ר' איסר זלמן כאיש שגרם להצלחת המערכהתבנית:הערת שוליים.
באגודת ישראל
רבי איסר זלמן הצטרף לאגודת ישראל בהיווסדה בקטוביץ ב-תרע"ג. השתתף בכל שלשת הקונגרסים העולמיים של "אגודת ישראל", החל מ-תרפ"ד בוינה, ובשנים האחרונות כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה", המוסד העליון של אגודת ישראל העולמית. הכרוז האחרון שיצא מעטו, שבועות מספר לפני פטירתו, היה בנוגע לכנסיה הגדולה הרביעית של אגודת ישראל העולמית בירושלים, בסוף תשי"ד.
בשנת תשי"ב עמלו עסקני אגודת ישראלתבנית:הערת שוליים בעידוד של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יקתבנית:הערת שולייםלהכשיל את מאבקו של הרבי למען חזית דתית מאוחדת, וביקשו לכנס אסיפת מועצת גדולי התורה להעביר החלטה להתנגד לחזית ולא להשתתף בה. ר' איסר זלמן שידע על כוונתם התחמק בכל כוחו שלא להגיע לאסיפה על מנת לפוסלהתבנית:הערת שוליים.
ספריו
הוא חיבר סדרת ספרים על הרמב"ם, בשם "אבן האזל". הרבי מצטט בשיחות מספרו זה.[2]
תלמידיו
- הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך.
- חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר.
- רבי חי יצחק טברסקי האדמו"ר מרחמסטריבקא.