משתמש:חיים נהר/פסוקים ואימרות במבט החסידות

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

הרבה פסוקים ואמרות מקבלים גוון יחודי במבט תורת החסידות.

תפלה

• "אדון עולם" - בגימטריא "אין סוף", שהוא בחינת הרצון העליון לפני שנברא העולם, שהוא אין סוף. הוא מופיע ברמז לומר, שבעולם הזה ה'אין סוף' הוא בהעלם.
• "אדיר במרום השם" זהו בחינת חכמה, שאדיר במרום י' זהו "אבי" בחינת אב שהוא חכמה.
• "אדירים משברי ים" - הם מבחינת ספירת הבינה שהם בראשי תיבות אמ"י - בחינת הבינה.
• "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" - נאמר לאחר הפסוק הראשון של קריאת שמע ומשמעו הוא יחודא תתאה לעומת פסוק הראשון של קריאת שמע שהוא בבחינת יחודא עילאה.

תורת הנגלה

• "אדם מועד לעולם, בין ער בין ישן", ועל כן הוא משלם נזק כמועד. הטעם לכך, שכל תנועה של האדם, בין אם היא מתוך בחירה בין אם היא לא מתוך בחירה, היא תנועה רצונית. גם התנועה שבעת השינה, היא באה מן הדמיון שנשאר בגידי הרצון בעת השינה.
• "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - אמרו חז"ל (ברכות נ"ז) "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" ומפרש בספר מאה שערים: "אל תקרי מורשה" - לימוד התורה אינו כמו ירושה שאינה דורשת שום הכנה. "אלא מאורסה" - כשם שאירוסין בא ע"י קידושין, כך על האדם לקדש ולהכין עצמו ללימוד תורה, ורק אז תשתמר בקרבו.
• "אם בחוקותי תלכו" - 'אם' זה הוא לשון תחנונים כמאמר רז"ל, שכוונתו - הלואי בחוקותי תלכו. וזה שהקב"ה כביכול מתחנן לפניהם שישמרו את התורה - זה עצמו מסייע ונותן כח לאדם שיעמוד בבחירתו הטובה. ועוד זאת: אשר בחוקותי - תלכו; שנעשית הנשמה מהלך.
• "המצטער פטור מן הסוכה" אדם שמצוות סוכה גורמת לו צער - פטור מן הסוכה. ופירשו חסידים: "המצטער" - מי שציווי של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מסוגל לגרום לו צער - "פטור מן הסוכה" - אינו ראוי לשבת בתוך האור אלוקי נעלה שישנו בסוכה.
• "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך" - "אתה" - כינוי לכנסת ישראל, נשמת האדם שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. וזאת היא חובת התפילה, "לשמוע" ולהתבונן בתפלת הנשמה, היינו, שהאדם ירגיש שלא הגוף שלו הוא המתפלל אלא תפלתו היא רק רינת וזמרת הנשמה.

תורת הנסתר

על הפסוק "אשר נתן לנו את תורתו" ביאר אדמו"ר הזקן - שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו יתברך הרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמו שאמרו חז"ל: "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד".

• ואהבת את הגר לתת לו לחם ושמלה - גר היינו ההנפש האלוקית, לחם - תורה, שמלה - מצוות.
• ואהבת לרעך כמוך הוא הכתוב במקרא המצווה על מצוות אהבת ישראל. מבואר בכתוב זה, שענינו הוא כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו, שאף שיודע פחיתותו, אין הדבר תופס מקום אצלו מחמת האהבה שאוהב את עצמו, כך צריכה להיות אהבה זו לזולת מישראל.
• בתפילת "אדון עולם" נאמר: ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא.

מבאר אדמו"ר הרש"ב:

קטע זה נאמר על הגילוים דלעתיד לבוא שיאיר בחינת העצמות דאור אין סוף כמו שהוא מרומם לבדו. והעולמות לא יהיו במציאות דבר בפני עצמם כי אם יהיה הכל אלקות ובפרט בנשמות ישראל שיהיו בבחינת ונחיה לפניו כו’.

• וחיי צער היינו הניצוצות של קדושה שנפו לתון הקליפות, שהם נתונים בצער גדול תחיה עליך לחיות ניצוצות אלו, להעלותם לקדושה (תחייה אל תקרי אלא בח' פתוחה).
• ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים מפרש כ"ק אדמו"ר שליט"א: בכל יהודי ישנו "באר מים חיים" אלא שלפעמים מכוסה הוא בטיט.

הכתוב מלמדינו, יש לחפור בטיט, ולהתעסק עם הזולת עד שמגלים "מים חיים".

• ויישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך (פרשת וישלח).

מבאר אדמו"ר הזקן בתניא: רחל אימנו היא כנסת ישראל, מקור כל הנשמות. יעקב אבינו שמידתו היא מידת הרחמים, נושא את קולו למעלה, אל מקור הרחמים, ובאמצעות בכיו מעורר רחמים על נשמות ישראל הנמצאים בגלות, שיתעלו חזרה לשורשם וידבקו בחזרה עם הקדוש ברוך הוא בבחינת נשיקין, כמו שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו".

• על הפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" אומר המגיד ממעזריטש נ"ע: יעקב ראה כי במסגרת שבירת הכלים נשברו הכלים ונפלו ניצוצות למצרים, ובמסגרת עבודת הבירורים חש יעקב לתקנם, ואכן במסגרת גלות ישראל שם נתבררו 202 ניצוצות.