קול
קול הוא הברה היוצאת מהצוואר (ממקום המכון כנגד ספירת הדעת), ועל ידו מתגלה ההבל היוצא מהלב (שכנגד ספירת הבינה).
דרגת הקול מכוונת כנגד זעיר אנפין הממשיך את השפע מבינה למלכות, וכן הקול ממשיך את ההבל מהלב לאותיות הדיבור המכוון כנגד רחל ספירת המלכות.
בחלקי הנפש מכוןן הקול כנגד הרוח.
בחסידות
| ערך מורחב – חמישה קולות, שבעה קולות |
בקבלת התורה נאמר "וירא העם וינועו" הם ערב רב שלא היו רואים את הקולות רק ויעמדו מרחוק. הקולות הם המשכות מאור א"ס ב"ה. דהיינו מה שאור א"ס ב"ה שורה ומתגלה במה שבטל אליו ית'. ובטול זה מפני מה שמתפעל הנפש "מקרב איש ולב עמוק". ולהיות הנפש בחינת נברא ובעל גבול ותתפעל מא"ס ב"ה שאינו בבחינת גבול ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הרי זה בחינת קול והמשכה מא"ס ובלי גבול לבחינת גבול[1].