מדינת ישראל
מדינת ישראל הוקמה לאחר שנות השואה, למורת רוחם של גדולי התורה והחסידות.
את יסודותיה הקימו מייסדיה פורקי העול, להעביר על דתם ילדים אותם הביאו מארצות הנכר, והעבירום על דתם בכוח הזרוע.
בשנת תש"ג כתבו רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ושאר גדולי ישראל בארץ הקודש מכתב לאדמו"ר הריי"צ על אודות הילדים הפליטים שהועברו לארץ ישראל על ידי הסוכנות הציונית והועברו על ידם תיכף לקיבוצים בכדי להעבירם על דתם, עם בשכנוע, ועם בכוח הזרוע.
כשאדמו"ר הריי"צ קיבל את המכתב הוא נזעק וכתב מיד מכתבים לאגודת ישראל, אגודת חסידי חב"ד, אגודת האדמו"רים וועד הרבנים. כשלושים וארבעה אגרות כתב הריי"צ באותו זמן ובו הוא כותב בדמע לנוכח השואה השניה שממיטים הציונים על עם ישראל.
בי"ג בניסן פנה אדמו"ר הריי"צ במכתב להרב אליעזרוב: תודיע בשמי להרב אלתר מגור, ולהרבנים, סולובייצ'יק, סופר, סורוצקין, כהנמן, קרליץ, בשמי ובשם נשמות הקדושים להרכיב בית דין עליון ולתבוע לדין תורה את המוסדות ואת היחידים כדי למסור את הילדים הפליטים למוסדות חרדים[1]
יש הטוענים, כי הרבי היה מקפיד שלא להזכיר את צמד המילים "מדינת ישראל", מחשש לשאלות הלכתיות שונות, העולות מההסכמה במדינה.
בהזדמנות אמר הרבי כי מדינת ישראל היא זו אשר עיכבה את הגאולה למשך כמה וכמה שנים!
היחס למוסדות המדינה
הרבי לא העריץ ואף התנגד למוסד הרבנות הראשית. עם זאת, כיבד מאוד את הרבנים הראשיים, לא בתור מוסד הרבנות, אלא בתור היותם מורי הוראה ותלמידי חכמים.
את הנקרא בשם "נשיא המדינה", הקפיד מאוד שלא לקרותו בשם נשיא.
את סיבתו זאת הסביר הרבי בפשטות, כי מאז עומדו על דעתו מצטייר בדמיונו ומחשבתו בית המקדש וכס הנשיאות השייך למלך המשיח, ועל כן פשוט אינו מסוגל לקרוא בשם נשיא למישהו אחר.
ראו עוד
לקריאה נוספת
- הרב שלום דובער הלוי וולפא, בין אור לחושך, יחס הרבי מליובאוויטש לציונות ולמדינת ישראל, הוצאת המחבר, קרית גת חשון תשס"ו.