מאורי אור
הספר מאורי אור הוא ספר קבלה שחובר על ידי הרב מאיר פאפרש הכהן (ה'שפ"ד, 1624–ב' באדר ה'תכ"ב), 1662), תלמיד תלמידי האריז"ל, ביניהם של רבי יעקב צמח. מוזכר רבות בכתבי החסידות.
מבנה הספר
עיקר הספר הוא החלק הנקרא "מאורי אור" שחובר על ידי הרב מאיר, וסביבו חונה ביאור ה"יאיב נתיב" שחובר על ידי "האי זוגא דרבנן[1]" - ר' נתן נטע ב"ר יהודה לייב מנהיים, ור' יעקב ב"ר בנימין וואלף מוילנא. הספר נדפס תחת השם "מאורת נתן" (שהוא בגמטריא "מאורי אור ויאיר נתיב"). אך בספרי לקוטי תורה ותורה אור ובשאר ספרי חסידות צויין אליו בדרך כלל בשמו המקורי "מאורי אור" (או בראשי תיבות - מאו"א).
תוכנו
הוצאותיו
נדפס בשנת ה'תס"ט בפרנקפורט דמיין. ובשנת תרכ"ז נדפס בוורשה. בהוצאה זו נדפס "הסכמת" ("והנה עצם הספר לא נצרך לשום הסכמה כי האמת עד לעצמו") "הרב הגאון וכו' מק"ק ליובאוויטש" - הרב ברוך שלום בנו של הצמח צדק.
"וכנראה בעליל אשר כ"ק אאמו"ר ז"ל [=רבינו הזקן] מביאו בלקוטי תורה ובפרט בכתבי יד קודש אשר עדיין בכתובים ברוב הדרושים נזכר הספר הקדוש הזה" - לשון הרב ברוך שלום בהסכמתו.
קישורים חיצוניים
- ↑ לשון שער הספר דפוס ווארשא תרכ"ז.