הר הבית
הר הבית הוא מקום מקודש להר ישראל מאז ומתמיד. שם בנה אברהם אבינו את המזבח והעלה עליו את יצחק בנו, ובמקום זה ממש היה המזבח לאחר זמן.
חיוב שילוח מן המחנה
ישנן דרגות שונות של קדושה בירושלים והר הבית, עליהם חל איסור עשה של שילוח מן המחנה "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב", ואם עברו ונכנסו עברו בלא תעשה. על כל האיסורים מדרבנן העונש הוא מכת מרדות.
מחנה ישראל
1.מחומות ירושלים. משם והלאה אסור למצורע ליכנס.
מחנה לויה
1. הר הבית. לזבים, זבות, נדות ויולדות, אסור להכנס להר הבית. אך לטמא שרץ ואפילו טמא מת מותר להכנס להר הבית.
2. החיל. לשם אסורים להכנס אפילו לעכו"ם ולטמא מת, אבל טבול יום מותר.
3. עזרת נשים. לשם אסורים להכנס מדרבנן אפילו לטבול יום , שהוא בעל קרי שטבל ביומו. (נחלקו רש"י ותוס' לרש"י הוא עשה שאין בו כרת, ולתוס' מדרבנן.) אבל למחוסר כפורים - שכבר העריב שמשו - מותר.
מחנה שכינה
5. עזרת ישראל. לשם אסור להכנס אפילו למחוסר כפורים. העונש, לראב"ד כרת, ולרמב"ם מכת מרדות[1]. אבל לשאר הטמאים העונש הוא כרת לכו"ע.
ביאה במקצת
ישנה דיעה האומרת כי ביאה במקצת, שמה ביאה. כלומר אפילו מי שהכניס את ידו להר הבית או לבית המקדש נחשב הדבר שנכנס לשם. להלכה פוסק הראב"ד כי ביאה במקצת שמה ביאה, אך הרמב"ם סבור כי מדאורייתא אין הדין כך רק דרבנן והעונש על כך הוא מכת מרדות[2].
ראה עוד
מקורות
רמב"ם פ"ג מהל' ביאת המקדש. יבמות ז ב, וראשונים שם.