מנחם מנדל מרימנוב

הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב (תק"ה- י"ט באייר תקע"ה) היה תלמידם של רבי שמעלקא מניקלשבורג ושל רבי אלימלך מליז'נסק ואחר כך נהיה אחד משלושת אבות החסידות בפולין יחד עם המגיד מקוזניץ והחוזה מלובלין נודע בשם הרבי רבי מענדלי.

תולדות חיים

נולד בערך בשנת תק"ה בעיר המבורג שבאשכנז לר' יוסף מניישטאט הוא עיר חדש בפולין ואב"ד וריש מתיבתא בפינטשוב נודע כרבי יוסף חריף ולליבא בת רבי נתן שפירא, נכד כפול להמגלה עמוקות מקראקא וכן היה נכד הטו"ז.

על לידתו מסופר שאביו רבי יוסף עמד בנסיון בכך שלא רצה לוותר על מצוות גמילות חסידים בשום פנים ואופן אפילו בעד כל מיני הבטחות שהבטיח לו אליהו הנביא ואז אמר אליהו הנביא שיבחר מה הוא רוצה כסף או שיולד לו בן אך ישר שהוא יוולד יצטרך אביו (רבי יוסף בעצמו) להסתלק מן העולם רבי יוסף שהיה מבוגר כבר אמר שאין לו מה לעשות עם כסף והוא רוצה בן, ואחר שהוא נולד קרא לו מנחם מענדל ושנתיים אחרי לדתו גם אמו נפטרה.

בצל רבותיו הקדושים

בצעירותו נפגש עם המגיד ממעזריטש, ואחר כך למד אצל רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג. אחר כך נהיה תלמידו המוהבק של רבי אלימלך מליז'נסק שלפני הסתלקותו הוריש לו את כח הנשמה שבמוחו, דבר שהתבטא אחר כך בגדולתו וחכמתו של רבי מענדל, וכן תלמידיו הקדושים היו חריפי מוח וגאוני מחשבה. לאחר שעבר לליז'נסק (פולין) התפרסם בגאונותו האדירה בתורת הנגלה והנסתר, שימש באופן קבוע כחזן בתפילת שחרית של ראש השנה שנערכה בבית המדרש של ר' אלימלך מליז'נסק, נודע כבעל יראת שמים גדולה ובענוותנותו הסתיר את מדרגתו הרוחנית הגבוהה. באחת השבתות נודע כבעל רוח הקודש לאחר שזעק מרוב פחד כאשר הבחין במעשיו של ר' אלימלך מליז'נסק במהלך הסעודה השנייה ור' אלימלך גילה לתלמידיו כי פעל לבטל גזירה מעל כל היהודים במדינה.

חכמתו וקדושתו

לאחר נישואיו נסמך על שולחן חותנו בעיירה פריסטיק [פריסטאק] (פולין), שקד על לימוד התורה, ערך תעניות, סיגופים וגלגולי שלג וכאשר חותנו הבחין במעשיו ואי דאגתו לפרנסה גזר על בתו לתבוע ממנו גט, אך מאחר ולא הסכימה גרש אותם מביתו והדיר אותם מנכסיו. למרות העוני והדוחק הכלכלי המשיך לשקוד על לימוד התורה ופעמים רבות התענה מספר ימים ברציפות היות ולא היה להם דבר מאכל. בשנת ה'תקמ"ז ר' אלימלך מליז'נסק (מורו) סמך את ידיו על ראשו ומסר לו את הנשמה שבמוחו וכאשר חותנו הבין כי לא יצליח לשנות את דרכו, נכמרו רחמיו על בתו ונכדיו שהגיעו לחרפת רעב על כן התיר את נדרו ודאג לפרנסתם. לאחר שהפסיק לאכול בשר בטענה כי השו"ב [השוחט ובודק] פסול ואסור לאכול משחיטתו התפרסם כבעל רוח הקודש היודע מחשבות ודיבורי ומעשי בני האדם ופועל ישועות למעלה מדרך הטבע ממש. יהודים וגויים נהרו לביתו לבקש את עצתו וברכתו, נשמות התגלו לעיניו וביקשו שיתפלל עליהן ויערוך להן 'תיקון' ואלפי חולים התרפאו מברכותיו. בשנת ה'תקנ"ה/ו עבר לרימנוב (פולין) אך כעבור תקופה קצרה שב לפריסטיק ובשנת ה'תקס"ז/ח החליט לעבור עם בני ביתו ולהתגורר בעיירה רימנוב היות וקבורים שם ר' שכנא ור' בונם שם התפרסם כבעל שם עד שאפילו אחד הנסיכים הפולנים העיד שהצדיק הושיע אתו בתפילתו.

גודר גדרים ועומד בפרץ

נודע כגאון בהלכה והזהיר את חסידיו לשקוד על לימוד הלכות ו'תוספות'. דרש מאנשי הקהילה שלא יעבור יום ללא תפילה בבית הכנסת, שיתמכו כספית בתלמוד תורה עבור בני עניים. אסר על נשות העיר לצאת לרחוב בתכשיטים ולהתלבש באופנה שהיא היפך הצניעות וחייט שיתפור בגד בהתאם לאופנה יקבל קנס ואם ישוב לסורו יפוטר.

הנהגותיו בקודש

במשך 22 שנה דרש כל שבת ב'פרשת המן' על מנת להמשיך שפע פרנסה לכל ישראל ואת כל כספו חילק לעניים. מעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, במהלך השעות שעד חצות לילה נרדם כל פעם למשך דקות ספורות כאשר התעורר נטל את ידיו ולמד כ-5 דקות במהירות ובעיון מעמיק, מיד ששכב נרדם ושוב התעורר נטל את ידיו ולמד כ-5 דקות עד שבחצות לילה היה שומע קול מן השמים קורא לו – ר' מנחם קום עמוד, מיד התעורר ושקד על לימוד התורה עד תפילת שחרית. כאשר בחש את הקפה בכפית כסף קטנה נהג ללמוד בעל פה את כל כתבי האר"י וספרי הקבלה של ר' חיים ויטאל. כל יום למד בקביעות 18 דפי גמרא עם פירוש רש"י ו'תוספות' וכאשר לא הספיק ללמוד את כל מכסת לימודיו, השלים ביום למחרת את החסר מלבד מכסת לימודיו הקבועה. אמר כי היה 100 פעמים בעולם ובזמן בית המקדש שימש בכהונה גדולה לכן בנוסח העבודה של יום הכיפורים נהג לומר "וכך הייתי אומר".

פעולותיו להבאת הגאולה ומלחמת נפוליון והסתלקותו

בויכוח הידוע בין הצדיקים אם להעדיף את נצחונו של נפוליון או נצחון מדינת רוסיא, סבר הרה"ק מרימנוב כי עדיף שנפוליון ינצח בכך שנפוליון יהיה גוג והצאר של רוסיה יהיה מגוג ותהיה מלחמה ואז תבוא הגאולה, ותלמידו רבי נפתלי מרופשיץ היה בדעתו כמו אדמו"ר הזקן כלומר נגד נפוליון, וביקש מרבו מרמינוב שירחם עליהם וידחה את המלחמה ורבו לא הסכים כי רצה שכבר תבוא הגאולה. באותה שנה ביקש הרבי מרמינוב במוסף של יום הכיפורים מתלמידו רבי נפתלי מרופשיץ שהיה השליח ציבור שיתפלל להצלחת נפוליון ותלמידו לא הסכים, ועשה הפוך ובמקום ורבו הקפיד עליו ואז רבי נפתלי נסע לחוזה מלובלין לשכנעו, לדעתו והחוזה אמר שאינו מתערב אבל הצליח לשכנע את המגיד מקוזניץ להיות נגד נפוליון - כדעת אדמו"ר הזקו. אחר כך בשנת תקע"ה ניסו שלשת הצדיקים הנ"ל להביא את הגאולה לא במלחמה אלא באופן אחר, אבל באותה שנה שלושתם הסתלקו המגיד מקוזניץ בי"ד תשרי, ואז החוזה מלובלין נפל מחלון ביתו והיה חולה ונשאר הרבי מרמינוב לבד בניסיונותיו להביא את הגאולה ואז חלה ואפסו כוחותיו ובי"ח אייר התכונן להסתלקותו, ובאו תלמידיו ובכו לפניו ואמר להם רבם " בעת שהתאמצתי בכל כחי להביא את הישועה בביאת המשיח ואתם מצד רחמנותכם לא החזקתם במעשה עבודתי, וכבר חלפה לה השעה וסיים בזה הלשון "עס וועט נאך אונוואקסען גרינע ווערים מיט קיפערנע פיסקעס ביז משיח וועט קימען" (שכעט יתגדלו תולעים עם פיות של ברזל עד שיזכו לביאת המשיח.)" ובי"ט אייר ל"ד בעומר הסתלק הרבי מרמינוב ואחר כך בתשעה באב הסתלק החוזה מלובלין.