גאונים הם חכמי הדור שהיו אחרי תקופת הסבוראים, הגאונים היו לרוב ראשי ישבות פומבדיתא וסורא. עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בפירוש התלמוד ופסיקת הלכות.