ווארט (לחיים)

ווארט (מכונה גם סעודת אירוסין, סעודת קישורי התנאים, או לחיים) הינה מסיבה חגיגית בתחום המשפחה המצומצם המציינת את הסכמת הצדדים של החתן והכלה להשתדך ביניהם.

מקור שמה של החגיגה הוא בשפת האידיש, ופירושה הוא 'מילה', והיא נקראת כך על שם התוכן שלה - שהצדדים נותנים את דברם ומחליטים לקיים את החתונה.

אצל חסידי חב"ד נושאת המסיבה ברובה אופי של התוועדות, ונהוג לעשות קנין סודר באמצעות הגבהת חפץ (גארטל, כיפה וכדומה) על ידי החתן והכלה והוריהם, בנוגע לחתונה.

הווארט

לאחר ההחלטה על השידוך מתאספים יחד שתי המשפחות, משפחת החתן ומשפחת הכלה, יחד עם חברים וידידים, ועושים מסיבה והתוועדות של שמחה. את מסיבת הווארט יש לערוך בצורה צנועה ומצוצמצת בגשמיות, עם מעט מוזמנים, ואין לעשות מסיבה המונית הכרוכה בהוצאות רבות.

לדעת אדמו"ר הזקן זו סעודת מצווה, שניתן לצאת ידי חובה במזונות בלבד.

נהוג שהחתן חוזר על מאמר חסידות.

בעת המסיבה נוהגים לעשות "קנין", על העניינים הגשמיים שבשידוך, כלומר החתן וכן הכלה, כל אחד ואחת לחוד, מרימים סודר, כגון מטפחת הניתנת על ידי הרב אל מול עדי הראיה, אך ההסכם נעשה רק בעל־פה – "מילה" (תרגום של "ווארט" מיידיש), ואין עושים תנאים ואין כותבים שטר.

זה שהתחייבויות ההורים חלים על אף שרק סיכמו את ההתחייבויות בפיהם בלבד ללא מעשה קניין, הוא רק כאשר אחרי זה אכן 'עמדו וקידשו' כדברי הגמרא; אך גם טרם שעמדו וקידשו, נהגו לערוך לאחר הדין ודברים בין הצדדים מעשה קניין שמטרתו להביע שהדין ודברים היה רציני ושאכן בכוונת הצדדים להינשא.

מנהג זה מוזכר לראשונה ב'תרומת הדשן': "קיבלו קניין סודר שיינשאו יחד, קרוב הדבר שלא עלה על דעתם מעולם שיגמרו הקידושין על ידי חליפין, אלא קנו זה מזה שלא יחזרו בהן כמו שעושים כמה פעמים שקונים זה מזה על ידי סודר דברים שאין הקניין נתפס עליהן . . אין צריך כלום לקניין אלא עושים אותה כדי להודיע שמה שאמר וקיבל עליו לעשות אינו בדרך שחוק והיתול". וכן כתב ב'בית שמואל': "וצריך לומר הא דעושין קנין במדינת פולין מן בעלי הדברים, אינו אלא לאמת הדברים".

ואחר כך אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת עטופה, ואז קוראים "מזל טוב! מזל טוב!" ובקניין זה הם מקבלים על עצמם להינשא זה לזו וקובעים זמן חתונה.

שבירת הצלחת היא על מנת לא לשכוח בשמחה הגדולה את צער חורבן בית המקדש. וכמו כן לרמז, כשם ששבירת צלחת חרס היא דבר בלתי הפיך, כן גם השידוך הוא מצב קבוע שיביא בעז"ה לנישואין ולבנין עדי עד.

בתקופה זו שבין ה'לחיים' לחתונה, נקראים החתן והכלה "משודכים", וניתן בפרסום לומר: "באו בקשרי השידוכין". יש לדייק ולא לומר או לכתוב "מאורסים". וכך כותב הרבי:

"ישנם כאלה שכשרוצים להודיע על קישורי תנאים בין חתן לכלה, כותבים ומפרסמים שפלוני בן פלוני ופלונית בת פלונית "נתארסו", שזהו פשוט ענין של עם הארציות. מכיוון שב"אירוסין" נהיית האשה לאשת איש בנוגע כל הדברים וזה נוגע גם לדיני נפשות, מה שאין כן כאן, המדובר אודות ענין הנקרא קישורי תנאים, שם המובא בפוסקים".

יש עניין לשלם דמי שדכנות בווארט, ועל כל פנים לא יאוחר מזמן החתונה.

אין לקרוא לווארט בשם "אירוסין" אלא "ווארט", או "תנאים", או "חגיגת שידוכים" וכדומה, שכן ב"ווארט" נעשה אך ורק הסכם בעניינים הגשמיים, ועד החתונה אין שום עניין של אירוסין וקידושין.