שמן (משקה)
שמן הוא משקה המופק מסחיטת הזית. השמן הינו אחד משבעת המשקים המכשירים פרי לקבל טומאה.
בחסידות נמשל השמן לספירת החכמה ולספירת החסד.
בהלכה
ברכתו
השותה שמן זית לבדו, אינו מברך עליו כלל. מפני שלא נהנה כלל בשתייתו ואדרבא זה מזיק לו.[1]
אם שותהו עם שאר משקים ועיקרו הוא שתיית השמן (כגון לרפואה) מברך "...בורא פרי העץ". אותו דין גם בלחם ספוג בשמן שאין לו כל רצון בלחם עצמו.[2]
השמן הוא המשקה היחיד שיש לו חשיבות זו, שגם לאחר סחיטתו נשאר עליו ברכת הפרי, בשאר המשקים מברך "שהכל".
ברכת ריחו
בתורת החסידות
שמן בכללות ענינו הוא ספירת החכמה, אמנם בפרטיות עניינו הוא חכמה סתימאה שבכתר מקור החכמה, (שכנגדו באדם עניינו הוא שכל הנעלם מכל רעיון). ולכן השמן צף על גבי המים "אף שיהיה השמן תחלה למטה מן המים ויתנו המים עליו יעלה הוא למעלה על המים"[3] כי מים עניינם חכמה והשמן שעליהם הוא מקור החכמה.
השמן והיין
פעמים רבות מוזכרים בחסידות השמן והיין כשני סוגי עבודה: עבודה בהתפעלות והתלהבות (יין) הקשור יותר בעבודתם של הלויים, ועבודה בביטול ובחשאי (שמן) הקשורה יותר בעבודת הכהנים.
בלשכת בית השמנים שבבית המקדש היו מונחים בקביעות חביות רבות שבהם יין ושמן זית. הדבר רומז על עבודת היהודי, אשר צריכים להיות בה שני העניינים, גם יין וגם שמן, היינו התלהבות וביטול כאחד.
הסיבה שבלשכה היה גם יין היא, כי צריך שהביטול של היהודי לא יהיה כי אין לו חיות והתלהבות בלימוד התורה ח"ו. אמנם למרות זאת רואים שהלשכה נקראת לשכת השמנים דווקא (ולא לשכת היין והשמן וכדו'), כי עיקר ההדגשה היא על ענין הביטול.[4]
השמן כמדיף ריח
השמן מוזכר פעמים רבות גם כמדיף ריח למרחוק. ולכן נמשל השמן לעבודת האבות שהיתה בבחינת ריח בלבד ולא גילוי עצמי של אור ה' בעולם. כלומר שבעבודתם בקיום המצוות המשיכו הארה אלקית בלבד, ולא הגיעו למעלת קיום המצוות כפי שהן לאחר מתן תורה, שיש בהן המשכת וגילוי עצמותו ית'.
ראו גם
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ סדבה"נ פרק ז' ס' י"א, ובשו"ע סי' ר"ב ס' י'.
- ↑ קצוה"ש סימן נ"ג, סעיף ב'.
- ↑ דרך מצוותך עא, א - מצוות נר חנוכה.
- ↑ התוועדויות תשמ"ב חלק ד'.