יצחק מדרוהוביץ'

רבי יצחק מדראהביטש, (נפטר בז' ניסן ה'תק"ד) היה מוכיח ומגיד מישרים בדרוהוביץ', בראדי, אוסטרהא, ובסוף ימיו בהורחוב.

נולד לאביו ר' יוסף ספראווידליוור שהיה מכונה "איש האמת". הרה"ק ר' יוסף היה בנו של הרב הקדוש המקובל ר' משה מסווירזש שנהרג על קידוש השם. ולאמו מרת "יענטא הנביאה". היא נקראה בשם זה מכיון שכשהיתה מכבדת את הבית, היא היתה שומעת את קול המלאכים שאומרת קדושה והיתה מצטרפת אליהם באמירת קדוש.

היה תלמיד-חבר של הבעל שם טוב. הוא התנגד תחילה לבעל שם טוב, אולם אחר כך הפך למעריצו על בואו אל הבעש"ט בעקבות מעשה. מספרים כי היה נוהג לומר כל לילה בקריאת שמע שעל המיטה הפסוק "בידך אפקיד רוחי" ומיד נרדם, ואם קרה שלא נרדם היה יודע כי חטא במשהו וצריך לחזור בתשובה על כך. ופ"א בתקופת התגוררותו בדרוהוביץ' קרה שפשפש במעשיו ולא מצא שם דבר חטא עד שנזכר ששמע דברי ליצנות על הבעש"ט ולא מיחה. מיד קם וסע למז'יבוז' לפייסו. למחרת התפלל בבית הכנסת של הבעש"ט ובעת קריאת התורה קרא אותו הבעש"ט (למרות שלא הכירו) בתואר "מורה מורינו רבי יצחק ב"ר יוסף" ואמר לו הבעש"ט: "מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה, הבעש"ט מוחל לו בלב שלם". ובעקבות מקרה זה החליט להישאר אצל הבעש"ט. אחר כך שלח אליו את בנו הצעיר, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. הבעש"ט התבטא אודותיו, כי העניקו לו משמים נשמה נמוכה, אך הוא בעבודתו הקדושה הצליח להרימה לדרגת נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי. במסורת החב"דית מסופר כי הבעש"ט התבטא עליו שהוא צדיק הדור.ויש עדות דומה לזו וזה הלשון

שמעתי מאאמו״ר מובה״ק איש אלקים קדוש יאמר לו מוה׳ יצחק אייזיק יהודה יחיאל זלה״ה, שבעיר בראד הי׳ בית הכנסת אחת, ששם לא הי׳ פסיק פיהם של אנשי בית הכנסת מגירסא אפילו רגע לא נפסק מלמוד בתורה הקדושה, וכך עשו ביניהם, כשזה לומד חבירו מותר לו לישן וכן כולם, ועבור זה היתה השכינה הקדושה שרויה שם, וזאת לא ידע אלא רבינו מרן הבעש״ט זלה״ה,לזה היה שולח להם בכל שנה ושנה א׳ אדום זהב על תיקון לביהכ״נ הזה.לימים באו כמה רשעים חצופים עזי פנים שבעיר ובטלוהו וישלחו החברייא קדישא ממקום הזה, ואז אמר מרן הבעש״ט זלה״ה שהשכינה הקדושה מקוננת שאין לה מקום לשרות שם,ותיכף ומיד יצא כרוז מאת הקב״ה בזה הלשון, אל תדאג ח״ו כי יש לי בן יחיד בעולם העשיה הזה, הנקרא בפי כל ר׳ איצקיל דראהביטשער, שם תשרה כל ימי חייו, כל זה שמע אאמו״ר זלה״ה מתלמידי בעש״ט זלה״ה ששמעו מרבם.

היה צם במשך כל השבוע משבת לשבת, ובשבת היה אוכל הרבה.

היו לו קשרים תמידיים ואדוקים ביותר עם הבעל שם טוב. בין הקשרים שלו עם הבעש"ט, נמנו גם קשרים נסתרים, עליהם אנו מוצאים באחד מכתבי הגניזה החרסונית:

והעצה לזה כי ביום הקדוש קודם תפילת נעילה יעשה יחוד, וגם אני אעשה אם ירצה ה', לכבוד קדושתו

באותם מכתבים, הבעל שם טוב מכנהו בתוארים מופלגים:

הרב הקדוש והטהור, חד מבני עליה, איש אלוקים, לו דומיה תהילה