החיינו א-ל (ניגון)
הניגון החיינו א-ל הוא שיר העוסק בגאולה העתידה שפורסם בגליון הראשון של בטאון הקריאה והקדושה שיצא לאור בהוראת והכוונת אדמו"ר הריי"צ.
באקרוסטיכון של השיר רמוזה הגאולה העתידה מהסוף להתחלה: "ביאת משיחנו בה'תש"ג אי"ה".
השיר מיוחס על ידי חסידים לאדמו"ר הריי"צ אף שלא הופיע תחת שמו, וחסידים ניגנו אותו מספר פעמים בהתוועדויות של אדמו"ר הריי"צ, והוא נהנה מכך ואף עודד את הניגון.
מילות השיר
החיינו א-ל עד מועד
- יתגלה עוזר וסועד
אריאל יקום כלביא
- גאולתך לנו להביא
שבותנו להשיב לארץ
- תולדתו מבני פרץ
הוא מלך והוא משוח
- בעל זרוע וגם איש רוח
והוא בא ועד קט יתעלה
- נצחונו חיש יתגלה
חזקנו א-ל עד בואו
- יום יחשוף גואל זרועו
שנזכה וכן נשיח
- מחבלי המשיח
תקיפים ירדו דומה
- אותנו השאיר לאומה
יחיינו מיומיים
- בשלישי נמצא חיים
ביאור השיר עם מקורות
החיינו א-ל עד מועד - תחיינו עד לבוא הגאולה, הקרויה בשם מועד[1],
- כאשר יתגלה עוזר וסועד הוא מלך המשיח, המכונה בשם עוזר[2],
אריאל יקום כלביא - הקב"ה המכונה אריאל[3], יקום כאריה ויושיע אותנו[4],
- גאולתך לנו להביא,
שבותנו להשיב לארץ את גלותנו[5] תשיב לארץ הקודש,
- על ידי מלך המשיח שתולדתו מבני פרץ בן יהודה[6]
הוא מלך והוא משוח
- בעל זרוע וגם איש רוח
והוא בא ועד קט יתעלה
- נצחונו חיש יתגלה
חזקנו א-ל עד בואו
- יום יחשוף גואל זרועו
שנזכה וכן נשיח
- מחבלי המשיח
תקיפים ירדו דומה
- אותנו השאיר לאומה
יחיינו מיומיים
- בשלישי נמצא חיים
קישורים חיצוניים
- שיר הגאולה להאזנה
מתוך מחזמר "להט החרב המתהפכת" של תלמוד תורה 'צבאות מנחם' קרית שמואל
הערות שוליים
- ↑ תהלים קב, יד: "כי עת לחננה כי בא מועד".
- ↑ בברכות משה לשבט יהודה (דברים לג, ז) "ועזר מצריו תהיה". ובפירוש אור החיים על הפסוק: "פירוש שהגם שהרויח פרץ וזרח בכח מעשה תמר אף על פי כן עדיין לא האירה מלכות בית דוד. וכן בתהלים (קז, יב) "כשלו ואין עוזר".
- ↑ כמאמר חז"ל (פסיקתא רבתי, כז) שהחורבן הגיע על "שבטלו דבריו של אריאל".
- ↑ על דרך לשון הפסוק: "הן עם כלביא יקום".
- ↑ ראו במפרשי המקרא לתהלים (קכו, ד): "שובה ה' את שבותנו", שהוא מלשון שבי (מצודת ציון) וגלות (רד"ק).
- ↑ כמאמר חז"ל שבשונה מכל התנ"ך שמופיע 'תולדת' בכתיב חסר, נאמר בפרץ "אלה תולדות פרץ" היות שממנו יצא מלך המשיח, וכן דרשו על הפסוק "עלה הפורץ לפניהם" שמלך המשיח מכונה בשם פורץ היות והוא מתולדותיו (פסיקתא זוטרתא, בראשית לח).