חיים אליהו מישולובין

ר' חיים אליהו מישולובין (ב' חשוון תרצ"א-כ"ט סיון תשל"ב), בעל מסירות נפש למען החזקת והפצת היהדות בסמרקנד.

תולדות חיים

נולד בב' חשון תרצ"א לאביו ר' אליעזר ולאימו מרת בתיה מישולובין, ברוסיה הסובייטית.

בשנת תש"א עם פרוץ המלחמה נמלטו בני המשפחה לסמרקנד, שם ייסדו חדר וישיבה, בה למד אצל גדולי החסידים, ר' אברהם אליהו פלאטקין, ניסן נמנוב, משה רובינסון, שמואל נוטיק. עם היותו בחור בעל כשרונות ברוכים נכנס ישר לכיתה הגבוהה אצל ר' אברהם אליהו פלאטקין.

בשנת תש"ו נפרד חיים אליהו מהוריו יחד עם אחיו דוד דוב מישולובין, אל עבר הגבול, מתוך כוונה לצאת מאחורי מסך הברזל בהיותם אזרחי פולין. אף בהגיעם אל הגבול התברר שהם אחרו את המועד, וחזרו כלעומת שבאו לביתם בסמרקנד. שם המשיכו ללמוד ולרוות את צמאונם בסיפורי חסידים ועוד מאת זקני החסידים ששהו שם באותה התקופה.

בשנת תשי"ד נישא לרעייתו את מרת פרומה שרה זלצמן, ביתו של החסיד ר' אברהם זלצמן.

את רוב שנות חייו עשה ר' חיים אליהו מאחורי מסך הברזל, במסירות נפש תחת רדיפות קשות, בסמרקנד.

בשנת תשכ"ט עלה ר' חיים אליהו לארץ הקודש, יחד עם רעייתו, ושלושת ילדיו.

עם בואו לארץ הקודש התיישב בכפר חב"ד, שם החל להיכנס ולעסוק בעניני הכלל, צעירי אגודת חב"ד והדומה. אך לא יכל להתעסק יותר מידי כיוון שנפל משכב, עקב דלקת פרקים קשה בה חלה מצעירותו. באותה תקופה, הוסיפו לשמו את השם חיים. עקב מצב בריאותו הרופף לא יכל ר' חיים אליהו למלא את משאלת ליבו, ולנסוע אל הרבי.

בשנת תשל"ב החמיר מצב בריאותו, והוא נותח בניתוח מסובך, עקב ניתוח זה נחלש ר' חיים אליהו במאוד, וליבו לא החזיק במעמד, ובכ"ט סיון תשל"ב, שבק חיים לכל חי, והוא בן ארבעים אחד שנה בלבד, ולא זכה לחזות אפילו פעם אחת בפני הרבי. נטמן בחלקת חב"ד הר הזיתים.

סיפורי חסידים

במשך חייו בעת שהותו בסמרקנד, החל מגיל צעיר ביותר, כתב ר' חיים אליהו, סיפורי חסידים אותם שמע מגדולי החסידים, שהסתובבו ברחבי ברית המועצות באותה התקופה.

את רוב סיפוריו שמע מאת החסיד חיים אברהם דוכמן, אותם שמע מסבו החסיד ר' מרדכי יואל דוכמן, מגדולי חסידי אדמו"ר הצמח צדק, ותלמידו המובהק של אייזיק הומלער.

מחזה רגיל, היה זה לצפות בר' חיים אברהם דוכמן וחיים אליהו צועדים לאיטם ברחוב, ור' חיים אליהו בולע בצמא כל מילה. עד שנת תשי"א, אז נאלץ ר' חיים אברהם דוכמן, לברוח מסמרקנד, עקב רדיפות הממשלה, אל עבר סיביר, שם נפטר.

את שאר סיפוריו כתב ממה ששמע בעיקר מאחיו של חיים אברהם, ר' ברוך דוכמן, דובער יפה מתלמידי תומכי תמימים בשנותי' הראשונות ובעל שמועה נודע. ומשאר החסידים הנמצאים בסמרקנד באותה התקופה: מורו ורבו אברהם אליהו פלאטקין, מורו ורבו שמואל נוטיק. ומשאר החסידים: ניסן נמנוב, משה רובינסון, מענדל פוטערפאס, דובער איטקין, ישראל נח בליניצקי, שמחה גורודצקי, ירחמיאל חדש, בן ציון מאראז, מנחם מענדל נאדל.

את כל הסיפורים ששמע העלה ר' חיים אליהו על גבי הכתב, ובהגיעו לארץ ישראל, המשיך ולכתוב עוד ועוד, מתוך זכרונו הנפלא.

בשנת תשל"א, כשהיה בידו אוסף סיפורים כתב על כך לרבי את השורות הבאות:

הנני שולח לרבי צילומי הרשימות של הסיפורים ופתגמים שרשמתים על פי זכרוני בעזרת ה'. הרבה ענינים (ואולי גם רוב מהם) שמעתי בשנות תש"ז-תש"ט, ממורי החסיד ר' חיים אברהם דוכמן, שהיה נכדו של החסיד הידוע ר' מרדכי יואל זוכמן ועד גיל 18 הסתופף בצלו של סבו, ורוב הסיפורים שמע ממנו, רח"א מצטיין בכישרון הזיכרון שלו להפליא, היה דייקן בלשונו וכל דבר היה מספר כפי ששמע מסבו והדבר שהיה חוזר ומספר כעבור שנה היה ממש באותו הלשון. אותם הסיפורים חקוקים בזכרוני במיוחד, ואני חושב שהם בדיוק ממש כפי ששמעתי בדיוק.
כמו"כ סיפורים רבים ששמעתים ממספרים אחרים בתוכם החסיד ר' דובער יפה תלמיד ישיבת תומכי תמימים בשנים ראשונים של הישיבה בעל זיכרון חזק, והוא היה ב"א של החסיד ר' שלום ר' הלל'ס, והתמסר מאוד לסיפורי צדיקים וחסידים.
רשמתים בלה"ק משובשת כפי יכולתי, ולפעמים באידיש כדי שלא אסלפם השתדלתי שלשון האדמו"רים יהיה כפי ששמעתי בדיוק. לאחרונה שמעתי הצעות לסדרם ולהדפיסם ויש אומרים שכדאי לתרגם אותם לעברית ואחר כך להדפיסם. ולכן אבקש מכ"ק להשיב חוות דעתו הק' האם להוציאם לאור ולהדפיסם ואם צריך לתרגמם.

תשובת הרבי הייתה:

1) באם לא נדפסו עדיין 2) באם (כמובן) על פי הסברא אמיתיים הם.

עקב מחלתו לא היה סיפק בידו להדפיסם, אך לרגל שנת הארבעים לפטירת סבם החליטו בני משפחת גלוכובסקי, חתנו, ונכדיו, להדפיסם. לעת עתה, הודפסו שני חוברות. הראשונה לרגל שמחת הנישואין של הת' שניאור זלמן גלוכובסקי, בחודש כסלו תשע"ב. והשניה, לרגל שמחת הנישואין של הת' יחיאל גלוכובסקי בחודש ניסן תשע"ב - נכדיו.