תוכנית ההתנתקות

מפת רצועת עזה וגוש קטיף

תוכנית ההתנתקות, הייתה תוכנית ממשלתית שבוצעה בשנת תשס"ה (קיץ 2005) על ידי מדינת ישראל ביוזמת ראש הממשלה אריאל שרון, במהלכה פונו קרוב לעשרת אלפים יהודים מעשרים וחמישה ישובים ברצועת עזה.

התכנית גררה גל התנגדות ענק, ובשנה שקדמה לביצוע התוכנית נערכו מפגנים ומחאות בהשתתפות מאות אלפי אנשים, נחסמו כבישים ברחבי הארץ, וסטיקרים בגנות התוכנית הודבקו בכל רחבי הארץ.

למרות ההתנגדות, הוכרחו חיילי צה"ל לבצע את המשימה, שהייתה כרוכה בהתנגדות עזה מצד המתיישבים, ולפנות באלימות ובכוחנות את הסרבנים, שקיבלו גיבוי של אלפי בני נוער.

מכיון שהתוכנית עמדה בניגוד למשנתו התורנית-בטחונית של הרבי, חסידי חב"ד רבים נטלו חלק במאבק למניעת התכנית, ובראשם הרב שלום בער וולפא.

הרקע לתכנית

בשנת תשס"ג (2003) נבחר אריאל שרון לכהן בראש המפלגה מטעם מפלגת הליכוד, שהציגה בעת הבחירות מצע ימני מובהק, עם התנגדות נחרצת להחזרת שטחים, ועם הבטחתו המפורשת של אריאל שרון שלא יפנה אם ישוב והצהיר "דין נצרים כדין תל אביב".

למרות זאת, לאחר היבחרו חל שינוי קיצוני בעמדותיו, ובעקבות חקירה משטרתית שנפתחה נגדו, הוא הציג במשכן הכנסת את תכנית ההתנתקות, שעוררה הלך בפני כל מקורביו וחברי מפלגתו, על הצגת התוכנית הנוגדת למצע המפלגה, ונוגדת את חייו הפוליטיים של שרון שסייע בעצמו להקמת יישובים אלו.

בעקבות פרסום תוכנית ההתנתקות, מערכת התקשורת והמשטרה הפסיקה את העיסוק האינטנסיבי בתיק החקירה, והחלו לשבח את פעולותיו של שרון לקידום ה'שלום'.

לצורך קידום התוכנית והעברתו בכנסת, הפעיל שרון לחץ על שרי הממשלה, ופיטר מתפקיד שר את כל מי שהתנגד לביצוע התכנית.

עם פרסום התוכנית והתחלתו של גל המחאה, הבטיח שרון שיביא את התוכנית למשאל עם, אך לאחר שלא הצליח לגייס רוב לתוכניתו במשאל עם, החליט להתעלם מהחלטת העם, והמשיך לקדם את ביצוע התוכנית תוך שהוא רומס את כל כללי ההגינות הפוליטית, ונוהג כרודן הכופה את דעותיו הפוליטיות ותוכניותיו המדיניות על הציבור.

המחאה נגד תוכנית ההתנתקות

המחאה להתנתקות החלה בפעילות הסברה שקדמה למשאל עם, במהלכה עברו אלפי פעילים מבית לבית והסבירו את הטירוף והסכנה שבקיום התכנית, והצליחו לגייס רוב של שישים אחוז שהצביע נגד התוכנית במשאל מתפקדי הליכוד שהתקיים בי"א אייר תשס"ד.

לאחר התנגדותו של שרון לכופף את דעותיו בפני תוצאות המשאל, הגיעה התוכנית לאישור הכנסת, ולאחר שהחוק לביצוע התוכנית עבר בקריאה שלישית בי"א חשון תשס"ה, התגבר גל ההתנגדות, ועצרות המחאה והפגנות הכבישים הלכו וצברו תאוצה, שהלכה וגברה ככל שהתקיים מועד ביצוע התוכנית.

המחאה נגד התוכנית, הייתה הסוערת והמתוקשרת ביותר מאז קום המדינה, והשתתפו בה מליוני אנשים מכל שדרות הציבור. מאות אלפי אנשים נשאו פריטי לבוש שונים בצבע כתום שנבחר לסמל המחאה, הצמידו סרטים כתומים למכוניתם, ויצאו לצמתים להפגין ולדרוש מהממשלה לגנוז את התוכנית.

פעולות מחאה נגד התוכנית

שרשרת אנושית

בז' אב תשס"ד נערך מפגן הזדהות שנועד לחבר בשרשרת אנושית את יישובי גוש קטיף עם ירושלים, ובכך לסמל את הקשר של תושבי הגוש עם ליבה של ארץ ישראל.

השרשרת התפרסה על פני 90 קילומטר, והשתתפו בה כ-130 אלף איש.

בשונה מפעולות אחרות שנעשו על ידי הציבור הדתי-לאומי, פעולה זו לא לוותה בהפרעת הסדר הציבורי במדינה או בהתרסה אלימה, אלא התפרסה לאורך צידי הכבישים, והתאפיינה כמחאה ציבורית שקטה.

פולסא דנורא

בי"ב תמוז תשס"ה, נערך בבית העלמין בראש פינה טקס פולסא דנורא בהשתתפות מקובלים המתנגדים לתוכנית, שקיללו את מובילי התוכנית והתפללו על הפסקת כהונתם, בליווי קריאת מספר קטעים מספר הזוהר.

למרות ההשתתפות המינורית בטקס זה, הוא הצליח לגרור פולמוס ציבורי רחב, ועורר את זעמם של עיתונאים חברי כנסת ואנשי תקשורת. אנשים רבים גינו את המעשה, ביניהם גם פעילי שמאל המגדירים את עצמם כאתאיסטים, שפחדו מהקללות וגינו את משתתפי הטקס.

התנגדות הרבנים

כנס של קונגרס הרבנים למען השלום נגד תוכנית ההתנתקות בתל אביב (טבת תשס"ה). מימין לשמאל: הרב יוסף שמואל גרליצקי, הרב דוד מאיר דרוקמן (עומד), האדמו"ר מסדיגורא אברהם יעקב פרידמן, הרב דב ליאור והרב מרדכי אליהו (נואם)

במהלך השנה שקדמה לביצוע התוכנית, מספר פורומים של רבנים התכנסו והצהירו את דעתם השלילית בנוגע לתוכנית, ואף פסקו לתלמידיהם ועושי דברם שהפקודה לפנות יהודים מבתיהם היא פקודה בלתי מוסרית, ולכן חייל שמקבל פקודה כזו צריך לסרב פקודה ולהימנע מלסייע לתוכנית.

אחד מהכנסים העיקריים התקיימו על ידי קונגרס הרבנים למען השלום בחודש טבת תשס"ה, בארגון שליח הרבי לתל אביב הרב יוסף שמואל גרליצקי, ובהשתתפות חברי הקונגרס: הרב הראשי הרב מרדכי אליהו, האדמו"ר מסדיגורא הרב אברהם יעקב פרידמן, רבה של קרית ארבע וחברון הרב דב ליאור, והרב דוד מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין.

בנוסף, בט"ו אדר א' התקיים כנס ענק בבנייני האומה בירושלים בארגון הרב שלום דב וולפא והרב גדליהו אקסלרוד מהמטה העולמי להצלת העם והארץ בהשתתפות אלפי אנשים. הכנס נערך תחת הכותרת "מי לה' אלי", וכלל נאומים התומכים בסירוב פקודה, ובמהלכו הרבנים שהשתתפו בכינוס התעטפו בשקים, ותקעו בשופרות כביטוי אבלות על התקדמות התוכנית.

כחודש וחצי לאחר מכן בכ"ו אדר ב', התקיים במלון רמדה רנסנס כנס נוסף לציבור הדתי-לאומי, בראשותו של הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו ורבני ישיבות וערים המשתייכים לישיבת 'מרכז הרב'.

העצרת בכותל

ימים ספורים קודם התחלת ביצוע התכנית, בעיצומם של תשעם הימים, התקיימה בה' מנחם אב תשס"ה עצרת תפילה המונית בארגון המטה לשלום העם והארץ שתחת אגודת צעירי חב"ד ארץ הקודש.

מאות רבנים יצאו בקריאות תמיכה להשתתפות בעצרת, והצליחו להביא אל רחבת הכותל המערבי למעלה מחצי מיליון איש.

בעצרת השתתפו חשובי הרבנים בארץ, ביניהם הרבנים הראשיים הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, אדמו"רי חסידות רבים, חברי מועצת גדולי התורה, חברי בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש.

אישים בולטים הקשורים להתנתקות

• שלום בער וולפא
• אריאל זילבר- זמר המחאה
• אריאל שרון - יוזם התכנית