יום הילולא
יום הילולא, שמשמעותו בארמית הוא יום חג, הוא היום בו נפטר הצדיק, ובו ביום מדי שנה בשנה עולה נשמתו למדרגה גבוהה יותר בעולם העליון.
ביום ההילולא מתגלה לאדם המקושר בצדיק אזנים לשמוע לב להבין ועינים לראות, ואז "קאי איניש אדעתיה דרביה" - האדם עומד על דעת רבו.{{הערה|1=שלשלת היחס עמ' 33.</REF>
החילוק בין ימי ההילולא של משה רבינו ורבי שמעון בר יוחאי
הרבי מסביר את החילוק שבין משה רבינו לרשב"י, שז' אדר הוא יום תענית{{הערה|1= טושו"ע או"ח סתק"פ ס"ב.</REF>, ואילו ל"ג בעומר הוא יום הילולא, שהוא ענין של שמחה {{הערה|1=ראה גם שיחת יו"ד שבט תשט"ו ס"ג (תורת מנחם חלק י"ג ע' 218). וש"נ.</REF>.
כך הוא ההסבר: בזמן הבית, ועל דרך זה בזמן המשכן שהיה בהיות בני ישראל במדבר, שאז היה גילוי אלקות, "דגננא בעצמו עאל בגנתא" - היה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתיה, "יחוד קוב"ה ממש", ולכן לא היה צורך בהיחוד שעל ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, שלגבי אמיתית היחוד דקוב"ה ממש, אין זה עלייה כלל, ולכן, הסתלקות משה רבינו אינה אלא ענין של ירידה.
אך הסתלקות רשב"י שהיתה בזמן הגלות (שהרי כבר היתה אז גלות רומי) - כיון שאז לא היה שלימות היחוד דקודשא בריך היא ממש, ואז ישנו רק היחוד שנעשה על ידי נשמות הצדיקים בעת הסתלקותם, "אז גם בחינה זו נקרא הילולא", כמבואר בזהר {{הערה|1=בהאידרא.</REF> שאז היו פניו מאירים, שהוא ענין תוספת אור גדול למעלה על ידי עליית כללות עבודתו של רשב"י בעת הסתלקותו.{{הערה|1=תורת מנחם</REF>
ראו עוד
קישורים חיצוניים
- הרבי עובר לפני העמוד ביום היארצייט של אביו וידאו מתאריך כ' מנחם אב תשל"ה
י"ז בשבט תשע"ד